תלמידים ואנשי צוות יקרים
בין זיכרון לעצמאות, שבעים וחמש שנים.
בתקופה זו שלאחר חג הפסח, הירוק מתחלף לאיטו לצהוב ושדות החיטה מלאים שיבולים זהובות שעוד רגע יהיו מוכנות לקציר.
ביום הזה אנו זוכרים את המחיר הבלתי נתפס של עצמאותנו, את מחיר החירות עליה לחמנו והקרבנו את טובי בנינו ובנותינו, בדרך להקמת מדינת ישראל.
השנה אנו מציינים 50 שנה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים.
מלחמת יום הכיפורים הייתה שעת מבחן לישראל, שנאלצה לעמוד מול מבקשי רַעֲתָה בְּמערכה גורלית למדינה. המהלומה שניחתה עלינו בימים הראשונים, חייבה התגייסות מלאה של כל הכוחות למאמץ המלחמתי.
כשמאחור דיברו על "חורבן הבית השלישי" – בחזיתות הדרום והצפון גילו לוחמי צה"ל גבורה שאין דומה לה. מי שכפה עלינו קרב שלא רצינו בו, נתקל בליכוד לאומי ובכוח רצון של אומה נחושה. ובתוך ימים ספורים הפכו חיילי צה"ל את הקערה על פיה: מקרבות בלימה עברנו למתקפת-נגד, וכשבאה ההכרזה על הפסקת האש היא מצאה את צה"ל על אם הדרך לקהיר ולדמשק.
היום, חמישים שנה אחרי הטלטלה העזה שהרעידה את המדינה, אנחנו מצדיעים לגבורת החיילים שבגופם ממש חילצו אותנו ממלכודת השאננות, הביטחון המופרז, הקונספציה המוטעית.
במבחן התוצאה נחלנו ניצחון גדול אך המלחמה הותירה פצע כואב בנפשנו וצלקת עמוקה בבשרנו.
כל חלל שנפל במערכות ישראל הוא עולם ומלואו. ואין לנו יכולת לתאר את גודל האובדן על הבן שלא שב, על הבעל שלא יחבק עוד, על האב שלא יזכה לשאת שוב את ילדו על כתפיו.
עם הקמת המדינה אמר מי שהיה לימים ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין ז"ל: "קשה היה להקים את מדינתנו, אבל בוודאי יהיה עוד יותר קשה לקיים את מדינתנו". הוא צדק. אין בעולם מדינה שעמדה ועומדת במערכה יומיומית על קיומה ועל בטחונה.
ביום בו אנו מתייחדים וזוכרים את המחיר בו נקנתה עצמאות ישראל, צריכים אנו להישיר מבט לעבר העתיד והעתיד הוא הנוער – אתם, דור ההמשך.
עלינו לציידכם במטען ערכי, לשמש לכם דוגמה אישית ומודל לחיקוי אישי, לדבר אתכם על הציונות, לדון אתכם בשאלות מהותיות- מאין הגענו ועל מה אנו נלחמים.
אנו נזכור את צוואת הנופלים ונפעל להגשימה, לשמור על המדינה למענה הקריבו את היקר מכל;
להיאבק למען מדינה טובה יותר הראויה לקורבנם ולזכרם.
נתחייב לעשות הכל כדי לכלות את המלחמה מארצנו ולהשכין בה בטחון ושלום.
במלחמת יום הכיפורים נפלו אחד עשר מבני בית השיטה. השיר "החיטה צומחת שוב" נכתב ע"י דורית צמרת בת הקיבוץ שהייתה גם רכזת צוות הקולנוע בביה"ס. ונפטרה השנה.
בשיר בטאה דורית את המשכיות החיים למרות השכול הכבד:
"אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
ואיך קרה ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה, כן החיטה צומחת שוב".
יהיו הנופלים במערכות ישראל חתומים בליבנו לעד.
יהיו זכרם לנו למופת ולעוז-רוח,
תהא נשמתם צרורה בצרור חיי העם היהודי ומדינת ישראל לדור ודור.
