בימה ודעת

משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, אגף א' אומנויות, הפיקוח על הוראת התיאטרון

ח' בתמוז תשפ"ב, 7 יולי 2022

רינה ירושלמי בספרה תנועה לעבר משמעות כותבת "התקופה שבה חיפשתי את דרכי הייתה תקופה של שינויים רדיקליים בתפיסת המציאות. בעקבות המלחמות הגדולות, מהפכות במדע ובפילוסופיה, שינויים גאופוליטיים ועוד, נולדה תפיסת מציאות חדשה אשר במרכזה עמד העיקרון שאין נקודת מבט אחת ויחידה אשר דרכה ראוי לבחון את העולם. השינוי בתפיסת המציאות הפך לחוויה יום-יומית שליוותה את כל האומנויות ולא נתנה לי מנוח. הפילוסופיה של התקופה גרסה שלא תיתכן נקודת מבט אחת שדרכה נסביר את המציאות או נשעתק אותה. האידיאל האומנותי עבר משלמות ורציפות לתפיסה המתאפיינת בשברי רגעים, ברב-כיווניות וביחסיות. התיאטרון ואומנות המשחק נדרשו להסתגל לתפיסות אלו".

גם אנחנו, כולנו ידענו למצוא את נקודות המבט השונות, את הדרכים העדכניות, היצירתיות להנחות, ללמד, לחזק, להכיל ולגרום לכך שתהיה למידה ויצירה בעקבות משבר הקורונה.

בשנה האחרונה יכולנו לבחון מטרות ודרכי פעולה, תפישות פדגוגיות וגישות אמנותיות שונות הרלוונטיות לרוח הזמן. יכולנו לבחון כיצד מציאות משתנה משנה הרגלים ומאלצת אותנו לשאול שאלות הנוגעות לגישות פדגוגיות, או למצוא דרך לחבר רעיונות ונושאים גדולים בתחום התיאטרון לנושאים רגשיים, חברתיים, אקולוגיים וכו'.

אין ספק שהמציאות בעקבות הקורונה חיזקה את תחום התיאטרון כמרחב משמעותי ללמידה ויצירה המאפשר פיתוח ושכלול מיומנויות שונות וערכים.

על הדרך והמאמץ המשמעותי שלכם.ן לפעול בתוך מציאות משתנה מגיעה לכם.ן תודה והערכה רבה.

גיליון זה מזמין אתכם.ן לעיין בסיכום הפעילויות לאורך שנת תשפ"ב. הפעילות בקהילות, בהשתלמויות ועוד.

צוות הפיקוח על הוראת התיאטרון מברך אתכם.ן בברכת חופשה נעימה.

אפי

חלל ריק / שרה מורלי

החלל עכשיו ריק

ריק ממך

הבמאי הגדול

שמילאת אותו

בחזונך הפראי

והעדין כל כך

פעמים רבות מספור

אתה עכשיו חלל

ריק גדול

על במה ריקה

המסך נרעד ברוח

אתה פוסע אל תוך היער

ליל קיץ

מציאות שהופכת לחלום

ארץ של פיות שקופות

החלל עכשיו מלא

בפירות דמיונך

בלבלובי רחשים

שהנצו בליבך

ובנדיבותך הענקת לקהל

מעגל של אהבה

יצרת בכל פעם

רגעים של קדושה

על במה

ובמרחב הפתוח

טיפטפת לעיתים

פרצי אכזריות

ומשיכות מכחול של חמלה

נביא של תיאטרון

היית

ולשנות יצירה רבות זכית

ובזכותך הורחב

האופק

לרבים רבים

פיטר ברוק

איש יקר

יהודי חם לב

וזך נשמה

אתה פוסע אל מאחורי הקלעים של החיים

אל תוך אלומת האור

בקול דממה דקה

ואל גבך

נדבקות עינינו

בגעגוע

אל המחולל המלא כל כך

של החלל הריק.

"אני לא יוצר כדי לבדר את האנשים, אלא כדי לגרום להם לחשוב."

שאלה (בועז כהן): פעם עשית הפרדה בין תיאטרון חי לבין תיאטרון מת.

פיטר ברוק: "אני עדיין מאמין בזה בכל ליבי. התיאטרון השמרני, שמחפש רק להעלות שוב ושוב אותן הצגות, באותו פורמט פחות או יותר, בלי לחפש דרכים חדשות לביטוי, בלי סקרנות אמיתית לחידושים ובלי העזרה – הוא תיאטרון מת בשבילי."

"אני תמיד מוצא טעויות בעבודות שלי. סרט הוא יצירה סגורה, גמורה, ואני לא יכול להתערב ולתקן אותו. בהצגות, אם אני רואה משהו שצורם לי, למחרת הוא כבר לא ייעשה באותה צורה. יש אפשרות לשנות כל הזמן."

"תמיד התעניינתי בשונה, בחריג, מכיוון שזה מאפשר לבדוק זוויות של הקיום האנושי. המעשיות הישנות תמיד מאוכלסות בדמויות חריגות ובסיפורים מוזרים. הנוירולוגיה מאפשרת למצוא הרבה מוזרות ומסתורין בעולם המודרני."

"בסך הכול, אמנות היא ניסיון להשאיר איזשהו חותם על העולם. זהו המאמץ הפאתטי לפעמים, של מישהו להוכיח שהוא לא סתם עבר כאן, אלא שינה משהו. אמנות היא ניסיון לנצח את הזמן."

התיאטרון של פיטר ברוק בפריז

צילום: בן הכט

כתבה: דלית שמיר-גלמן

בספרו "התיאטרון הרדיקאלי"*, תיאר גדעון עפרת את החווייה שלו כצופה ב"חלום ליל קיץ" המיתולוגי של פיטר ברוק משנת 1972.

ההצגה התרחשה בחלל ריק לבן שבו קונסטרוקציה של צינורות מתכת, והיתה גדושה בהמצאות תיאטרליות וקרקסיות: הדמויות התנדנדו על נדנדות טרפז, ביצעו תעלולי אקרובטיקה וטיפסו על חבלים, סובבו צלחות על מקלות, הניעו חכות עם קפיצי מתכת שיצרו את היער המכושף ועוד.

כצופה, ציפה עפרת לסיום גרנדיוזי: "אולטרה - ספקטקל", אך הופתע. כך הוא כותב:

"את הצגתם של בעלי המלאכה [...] שלרוב נוטים הבמאים להפוך לפארודיה, בחר ברוק להציג ברוח טראגית טהורה. קשה היה לי להאמין לרגשותי, את הזדעזעתי למראה תיסבי הרוצחת את עצמה על גופת פיראמוס... כך הפכה הקומדיה לטרגדיה ורוח מלאנכולית השתלטה על ההצגה[...] ההצגה הסתיימה, בעלי המלאכה הנרגשים עוזבים לאיטם – ולפתע מופיעים כל שחקני ההצגה לפנינו בגלימות לבנות, פושטים את שאריות 'התחפושת'. רציניים, שקטים, עומדים הם לרוחב הבמה, מאזינים לדבר מוסר ההשכל הנמסר לנו מפי הווארד (השחקן שגילם את אוברון ואת תזאוס – ד.ש.ג). כן, הווארד ולא תזאוס. לא שחקן מחופש אמר את הדברים, אלא אדם בבגד לבן. והוא דיבר על תקווה, על תיקון, על התחדשות, על גאולה, על ניצחון הטוב, הבוקר והאור על הלילה האפל. וכל השחקנים ירדו אל הקהל אט אט, עברו מצופה לצופה ולחצו את ידיו.

על מה חשבתי באותו רגע? לא על תיאטרון ולא על פיטר ברוק, לא על תזאוס ואוברון... דברי שייקספיר על תקווה וגאולה הפכו עבורי – באמצעות הסיום האפקטיבי הזה - לדברים על שלום, על אחווה בין בני אדם. הצגת "חלום ליל קיץ" הפכה להצגת מחאה נגד מלחמה, עוול, ניצול, זיהום אוויר וכל הרע הקיים בעולמנו" (עפרת, עמ' 160-165).

כפי שנכתב כאן, פיטר ברוק תיאר את האמנות כ"ניסיון להשאיר איזשהו חותם על העולם". בגאונותו, ידע ליצור את הקסם והקדושה ולהותיר חותם עצום.

50 שנה לאחר סיום ההצגה ההיא, הנושאים שהדהדו בה רלוונטיים ומעוררי השראה מתמיד. כך גם התפיסה האמנותית שלו, שביקשה לגעת בצופים ולחפש אחר האוניברסלי מתוך חקר והתנסות מתמשכים ומתוך אהבת האדם וסקרנות אין סופית.

בגיליון שמוקדש לסיום ולסיכום, זוהי תזכורת עבורנו לכוחו של התיאטרון להמשיך ולהדהד בלבבות הצופים גם הרבה אחרי שהפנסים כבים וההצגה מסתיימת.

*עפרת, גדעון. התיאטרון הראדיקלי : התיאטרון החדש של סוף שנות השישים. ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים - הפקולטה למדעי הרוח - החוג לתולדות התיאטרון, 1976. עמ' 160-165

השתלמות "תכנון יחידות הוראה" - בהנחיית אביטל וייס אקשטיין ודלית שמיר גלמן

השנה האחרונה חידדה את הצורך שלנו המורות.ים ב"זמישות" - זריזות וגמישות (אג'יליות – agility) – התאמת ההוראה למצבים משתנים. הזמישות נשענת על תכנון הוראה מובנה, שבו אנו יודעות.ים לאן אנו הולכות.ים ומה נרצה ללמד בדרך - אך המהלך גמיש מבחינת הסדר, הפעילויות והחשיפה ליצירות.

אלו היו הנושאים שבהם עסקנו בהשתלמות: דרכים לייצר יחידות ההוראה המשלבות בין רעיונות פדגוגיים, עקרונות בית ספריים, חומרי הוראה ותרגילים מעשיים – כל זאת סביב "הרעיון הגדול".

לצפייה במצגת ההשתלמות לחצו כאן

השתלמות "דרכי עיבוד ובימוי של טקסטים מגוונים"- בהנחיית אלי ביז'אווי ויערה רשף נהור

השתלמות שהרחיבה את האופקים הדרמטורגיים והבימויים.

פגשנו פרקטיקות עבודה על סוגי טקסטים שונים: מחזה, שיר, משל, מאמר, כתבה; יצירה מתוך עקרונות דרמטורגיים כמו "עבודה עם מגבלות" וסביב דימויים בימתיים.

השתלמות בנושא דיאלוג על הבמה ובכיתה - בהנחיית מגוון יוצרים/ות ואמנים/ות

במסגרת ההשתלמות בחנו את נושא ה"דיאלוג" בדרמה, במופע התיאטרוני ובכיתה.
דיאלוג השחקן עם מסך (הקרנת קטעי וידיאו), דיאלוג עם חומר, עם טקסט קלאסי, דיאלוג עם חומרים דוקומנטריים וחשיפה להפקות בארץ ובעולם והדיאלוג הרב ממדי עם התלמידים בכיתה. במהלך ההשתלמות נפגשנו בעולם הפיזי בתיאטרון הקרון בירושלים, ובתיאטרון נוצר בבית ים.

השתלמות "קונפליקט-דיאלוג-ערכים: סובלנות והכלה בהוראה ויצירה"- בהנחיית דלית שמיר גלמן

בהשתלמות התבוננו בסוגים שונים של תנועה מקונפליקט לדיאלוג בהוראה:

דיאלוג בין רכיבים בימתיים שמייצגים תרבויות שונות ואף עוינות; דיאלוג בין התלמיד.ה לדמות; דיאלוג עם "האחר שבי" ועם "אחרים" בכיתה כהזדמנות לחקר אמנותי.

במהלך ההשתלמות ניסחנו דרכים לאפשר לתלמידים להיות פתוחים לאחר, לעצמם ולסביבה תוך מתן ביטוי אמנותי ולשוני וראייתו כהעשרה וכהשראה.

מומלץ – מצורפות יחידות הוראה שכתבו המשתלמות.ים בנושאים: דיאלוג בין השחקן.ית לדמות, שילוב חומרים אישיים בטקסט תיאטרוני, זהות מגדרית, דיאלוג עם האחר דרך עבודה תיאטרונית ודיאלוג עם הקהילה.

יחידות הוראה בנושא "מקונפליקט לדיאלוג" כנסו לקישור כאן

השתלמות למידה עצמאית בתיאטרון - בהנחיית רקפת רובין

השתלמות למידה עצמאית נפתחה בחודש דצמבר כחלק ממגמה כוללת של פיתוח מיומנויות המאה ה 21.

לכאורה, פרדוקס שעמד לפתחנו גם בתקופת סגרי הקורונה – איך אפשר ללמד תיאטרון בבידוד? איך אפשר

להנחות מרחוק? ואם אני מתקשה טכנולוגית?

השתלמות למידה עצמאית פותחה במטרה לתת מענה בדיוק לסוגיות מתחום זה החל מטיפול בקשיים

במוטיבציה וחסמים של תלמידים ותלמידות ועד פיתוח אסטרטגיות וכלים להתמודדות עימם.

מחוויותיה של לימור נרקיס משתלמת בהשתלמות:

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" הוא שמו של ספר מאת ד"ר סוס, המספר על יציאה למסע- מסע גשמי במרחב הממשי, מסע רוחני, מסע התפתחותי, מסע וירטואלי... הקורא יחליט לאן הוא המסע ומה ייעודו. בחוויה שלי ההשתלמות טמנה בחובה לכל אחד שבחר בכך מסע הרפתקאות, מסע שבו שערים לכל סוגי המסעות. כל שנדרש היה הוא להתמסר לתהליך, ללכת בשביל שאין לדעת לאן יוביל, להסכים להיות לרגע בחוסר וודאות, להיות כמו דף חלק נקי מרבב בתהליך הלמידה, ולהסכים לומר לעצמי "אני לא יודעת את מה שאני לא יודעת".

למה נרשמתי לקורס ? כי משהו בצמד המילים למידה עצמאית משך אותי/ קסם לי...

למה נשארתי בהשתלמות אל מול כל הקשיים שעברתי ? כי היא הייתה אחרת, שונה מכל השתלמות שעברתי- הרגשתי שהמוקד עבר פנימה ומה שאצור בפרוזדור הוא שיהיה, וממש אבל ממש רציתי לראות לאן המסע יוביל אותי.

אם ציפיתי תחילה להשתלמות פשוטה, שבה המרכז הוא המרצה והידע שהוא מביא עמו על למידה עצמאית אז טעיתי בגדול. מודה, בהתחלה לא אהבתי את הקטע של העמימות- רגע ?

אז מה המסלול מנקודת הפתיחה לסיומה ? למה בכל רגע נפתחת רק יחידה ? ומה היעד הסופי ?

אז שלב ראשון שעברתי במסע- להסכים להיות בחוסר וודאות ולהתחיל ללכת, פשוט להתמסר להליכה צעד אחר צעד... בתוך הצעדים והיחידות גיליתי שהתכנים מאוד מסקרנים ואני מתעסקת בהם במודע או שלא במודע הן כאדם והן כמורה. עקרונות בעיצוב לומד עצמאי ולמידה עצמאית רתקו אותי, וכמוהם גם גישות בעידוד מוטיבציה, דרכים ליישומן, והתמודדות עם חסמים בלמידה עצמאית.

שלב שני – ביטול חשיבות עצמית ושחרור השוואתיות- כדי באמת ובתמים להתמסר למסע שזימנה ההשתלמות נאלצתי לבטל חשיבות עצמית. משמע להסכים לטובת הדרך באמת ובתמים להיות בכובע של תלמידה, להסכים לא לדעת, להסכים לטעות, להסכים להתנסות בלי שיפוטיות.

זו הייתה שנה מורכבת עבורי, שנת פוסט למידה בזום, שנה של מעבר בית מפתיע, שנה שבה חליתי בקורונה פעמיים תוך חצי שנה.... בתוך כל זה הבנתי שמה שחשבתי על עצמי בהקשר ללמידה עצמאית ומה שבפועל... טוב נו... קצת שונה... התבלבלה לי האהבה שלי ללמידה עצמית עם למידה עצמאית, וכך הגעתי לצומת/ פרשת דרכים שבה היה עלי לבחור בשותפות הפעילה בהשתלמות מחדש, ממקום אחר, ממקום שמוכן באמת ובכנות לשחרר דעות ומסקנות על עצמי ולאפשר לסקרנות להיות בקדמת הבמה. ההשוואתיות למשתתפים אחרים בקורס גם היא לקחה חלק פעיל בשלב הזה- כולם לפנייך ואת עוד לא התחלת כמעט.... תמיד את ראשונה עכשיו את אחרונה... והקולות האלו הובילו לקולות נוספים... אין סיכוי שתצליחי.... כבר מאוחר מדיי נכשלת... טוב אז נוותר על ההשתלמות כנראה שפשוט זו שנה עמוסה מדיי.

רק כשהסכמתי לשחרר את המקום ההשוואתי ולהתמקד בדרך שלי, בקצב שלי, בהרבה אהבה עצמית חסד וחמלה (ועידודים מרקפת כמובן) התחילו לקרות ניסים. בכל פעם סיימתי יחידות והתקדמתי בקצב שהפתיע גם אותי.

שלב שלישי- טיפוח וחיזוק הסקרנות- בשלב הזה הדרך נפרסה לפני ומצאתי עצמי צועדת בה קלילה, משוחררת, פשוט מתנסה לומדת וחוקרת. הצלחתי ליהנות מהחומר הלימודי, ליהנות מהבחירה בין היחידות השונות, ההעמקה במה שבא לי ולא כי אני חייבת... הדרך הפכה מאתגר למגרש משחקים מרובה מתקנים, ואני קופצת ממתקן למתקן בהנאה.

בשלב הזה התחילו גם תהיות הגות איך להשתמש בלמידה שלי בהוראה עצמה.

שלב רביעי- סינרגיה בין האני האישי לאני בכובע המורה

בשלב זה של ההשתלמות, רגע לקראת סיום, יכולתי כבר לעשות חיבורים והקשרים בין המסע הפרטי שעברתי למסעם של תלמידיי. מה הקשר בין הצלחה בלמידה לפניות רגשית ? חוויתי הלכה למעשה.. מה גודל עוצמתו והשפעתו של מנחה/מורה שמאמין בלומד ? חוויתי הלכה למעשה... רגעים אלו הפכו אותי לקשובה יותר לצרכי התלמידים בתוך תהליכי הלמידה העצמאית שאנו מעבירים אותם.

שלב חמישי- תעוזה- אני יוצאת מתוך ההשתלמות עם תעוזה, תעוזה לעבר חדש, כל חדש שמרתק אותי ובא לי... כמו הצלחתי לנפץ תקרות זכוכית של עצמי ובא לי לנסות ולהתנסות.

לפני שבוע נרשמתי להשתלמות מפמ"ר בקורסים למדעי המחשב בחטיבת-הביניים.

האומץ להעז, הרצון ללמידה עצמאית גם בתחום שאין לי כל ידע מקדים בו, הרצון להתרחב מעבר המוכר והידוע לי כאדם ללא דעה קדומה על עצמי- זוהי מתנה שקיבלתי מהקורס.

וכך מתקיים אפשור לשלל אפשרויות חדשות לצמוח מתוכי, ערוצים חדשים שיוצאים מתוכי ומגלים עולמות חדשים, ואפשרויות הגשמה מרתקות ומלאות השראה.

אני מרגישה נוכחת יותר כאדם וכמורה ויש לי כיוון וכוונה מדויקים יותר לחקור עוד ולהתמקד עוד ועוד כמורה בצורת הוראה שמעבירה את המשקל מידע לחוכמה.

הקהילה הצפונית, "קמל"ד בין שאן" בהנחיית אשרית רז-חנין וענת קרטס

והימים ימי פוסט-קורונה. ובתקופה זו, שהציבה לכולנו אתגרים של הסתגלות והשלמת פערים, בנוסף להתמודדות עם בידודים בלתי צפויים רגע לפני שהפקות ופרויקטים עולים לבמה, אין כמו קהילה מקצועית כדי לתמוך ולתת מענה לשאלות ולקשיים שבדרך.

קהילתנו קיימת זו השנה השלישית, ונועדה לתת מענה לצרכים של כל אחד ואחת מאתנו, כמו גם 'לפתוח' את הראש, להצית את הדמיון, להרחיב את הדעת, לשאול המון שאלות ולנצל את כוחה של הקהילה כדי למצוא תשובות ונקודות מבט מעשירות ולהיות בקשר עם המפמ"רית, שנתנה את זווית ההסתכלות שלה על התהליכים ועל הנושאים בהם עסקנו.

אז מה היה לנו?

· ייחדנו מפגשים לשאלות בוערות שעל סדר יומם של המורות והמורים בכל הקשור לחזרתם לשגרה של התלמידים אחרי הקורונה. תהליך מאלף של למידה שיתופית בנושא ההערכה החלופית. הייתה זו למידה שציידה כל אחד ואחת מאתנו בכלים, ברעיונות ובתובנות, וגם העניקה לכולנו מצגות עשירות באלה ועוד...

· חלק מהמפגשים היה סינכרוני, אך היו גם מפגשים חיים שקיימנו אצל חברות קהילה, שפתחו את בפנינו את דלת חדרי התיאטרון שלהן. במפגשים החיים האלה התנסינו באימפרוביזציות ובתרגילים ב'חי'. אין כמו המפגשים האלה להעצמת התחושה הקהילתית ולהבנת העוצמה של התיאטרון ככלי חברתי ובינאישי. היו אלה מפגשים של התרוממות רוח ואנרגיות גבוהות. וכל זה לווה בארוחות טעימות מעשה ידינו. שיתפנו בידע. זכינו להיחשף ליוזמות מבורכות של מורות ומורים מהקהילה.

"החברה הטובה היא זו אשר בה טוב לב משתלם", כתב אברהם מאסלו. וטוב הלב והנדיבות היו בשפע בקהילתנו, בנתינה, בשיתוף ובמענה מהיר לכל שאלה או בקשה, ככל שהתעוררו במהלך השנה.

ואנחנו עם הפנים לשנה הבאה...

קהילת מורות ירושלים (השנה היינו רק נשים)

בהנחיית דלית שמיר גלמן והדס הר לבן

קהילת מורות ירושלים עסקה השנה בהוראת התיאטרון מזוויות שונות, מהמיקרו ועד המקרו. במקרו הצפנו שאלות שהתחדדו בתקופת הקורונה: מהם הערכים והתחומים החשובים ביותר עבורנו בהוראת התיאטרון? מהי דמות הבוגר.ת שהיינו רוצות להוביל בלימודי התיאטרון? מהו תפקיד התיאטרון בבית הספר?

במיקרו עסקנו בבניית מערכי שיעור, שימוש בטקסים קבועים בשיעור והתנסות משותפת בגישות בימוי.

הקהילה שלנו הכילה מגוון של קולות, מיומנויות, נקודות מוצא שונות שמהן הגענו לתיאטרון ולהוראה. הקהילה כללה מורות חדשות וותיקות, מבתי ספר מבוססים ומבתי ספר צומחים, "רגילים" וייחודיים.

ההטרוגניות, העושר הרעיוני, הפתיחות והחום הפכו את השנה שלנו בקהילה למסע של השראה ותמיכה, שהעניק כוחות להווה ומחשבות לעתיד.

קהילת מורים/ות מרכז

בהנחיית מיכל פלאח ואורנית קשת

איזו מן מילה היא קהילה. כאנשים יצירתיים ולעיתים רבות בעלי מחשבה אינדיבידואלית וחתרנית רבים מאיתנו המורים לתיאטרון אומרים לעצמם: "הממ. רעיון יפה, אבל לא אני". אחרים חושבים תיאטרון קהילתי. ואולי יש אפילו מי שאומרים אם כבר השתלמות אז במשהו חשוב או כזה שטרם הכרתי.

אז כמה מילים על השתלמות קהילת מורים מרכז, שם מאד מנגנוני למפגש מרתק ומספק של חבורה עשירה ומגוונת של מוחות יצירתיים, ניסיון רב שנים - בכל אחד ובמצטבר פי כמה ו... בעיקר חברות. חברים.

ללכת יד ביד עם הדומים לנו במטרות, באתגרים, בהצלחות... לשתף, לחלק, לפרוק. להחכים, להתעשר, לצחוק. גם לספר ולהביא תובנות ולהשוויץ, ולפעמים רק לבכות.

כמה השנה הזו היתה נראית אחרת עבור משתתפי קהילת מורי המרכז לולא היו בה.

תודה לכל המשתתפים, השותפים, המשתפים; תודה גדולה לאורנית ומיכל המנווטות את הספינה בהגה עדין ומסור, מתחשב וברור. איזו גדולה זו לדעת לזרום ולהתגמש גם כשהכנת בדיוק מה אמור להתרחש... מפגש שמתחיל בנושא מסוים הופך פתאום לתמיכת בית חם. מן מקום שעד שלא יודעים שהוא קיים, לא מבינים שהוא חסר.

ועכשיו כשיש, איך אפשר על שכזה לוותר?

קהילת תיאטרון דרום

בהנחיית יפעת סמדג'ה ואורנית קשת

הקהילה נפתחה השנה בהתרגשות רבה! על אף ההתחלה המאתגרת קהילת דרום פעלה באופן מעורר השראה. חברי.ות הקהילה תרמו רבות מידיעותיהם.ן ושיתפו בידע, בקשיים ובהצלחות וכן עברו סדנאות מקצועיות לאורך השנה. המפגשים היו משולבים (פרונטלית, זום ומשימות א-סינכרוניות). בראשית המפגשים שאלנו באילו נושאים מרכזיים ירצו לעסוק חברי וחברות הקהילה. כל מפגש היה מחולק לנושא בוער ומרכזי, המלצות להצגות, תרגילים או סדנאות וכן תיאור מקרה ושיתופי הצלחה. המורים והמורות העידו על תרומת הקהילה להפגת תחושת הבדידות של המורה לתיאטרון בבית הספר, וכן ראו בה כבמה לקידום יוזמות בדרום. למשל- חברת הקהילה ענת יזמה מפגש בפנימייה לנוער בסיכון בה היא עובדת ומפעילה קבוצת תיאטרון. המפגש היה מרגש ומעורר השראה וחברי.ות הקהילה נחשפו לסיפורים האישיים של הילדים והילדות בפנימייה וכן לעשייה החינוכית הענפה שלהם.

קהילת מורות תיאטרון יסודי

בהנחיית שירה ברגר וימית כהן

קהילת מורות תיאטרון יסודי התגבשה השנה בחיבור של תחום התיאטרון אל התנאים בשטח. החיבור בין האידיאל לבין המציאות: דילמות בניהול כיתה, הוראה בכיתות מלאות ועוד.

כמו כן התעסקנו בתפקיד המורה לתיאטרון בתוך בית הספר: חיבור בין התיאטרון לבין תחומי דעת אחרים, שיתופי פעולה בתוך בית הספר, ומה העוצמה של מורה התיאטרון בתוך הצוות.

בנוסף עסקנו ביצירת תכניות הוראה לשיתוף פעולה בין תחומית, מערכי שיעור שמשלבים מקצועות דעת שונים.

הקהילה הורכבה ממגוון מורות ומורים לתיאטרון וותיקות ומתחילות מרחבי הארץ.

כולנו התעקשנו, למרות הפקקים, להפגש פנים אל פנים פעם בחודש ולא להשאיר את המפגשים בזום.

המפגשים הפרונטלים היו לנו הפסקה מלהיות לרגע מורים אשר עסוקים בעשייה יומיות, והפכנו לכמה שעות לתלמידות, חוקרות והכי חשוב שחקניות. יצרנו לעצמינו מרחב של משחקיות והנאה.

ביום שני ה - 25 לאפריל התקיים בתיאטרון הבימה כנס תלמידים ארצי.

בכנס השתתפו בתי הספר הבאים: עירוני ד מודיעין, קריית חינוך ניסוי בני דרור, ביה"ס הדמוקרטי קשת, מקיף ד' אשדוד, תיכון וולדורף הרדוף, תיכון אלון לאומנויות ומדעים, אומנויות אשקלון, ביה"ס הדמוקרטי מודיעין, תיכון פארק המדע נס ציונה, עירוני א' תל אביב, עמק החולה כפר בלום, קריית אמירים ראשל"צ, באר טוביה, ויצו נחלת יהודה, תיכון רמת הנגב, קשת ראם.

הכנס הוא יום שיא לתלמידי מגמות התיאטרון בו הוצגו תוצרי תלמידים.

המפגש של תלמידים ממגמות שונות, והצגה על במה מקצועית, בתיאטרון הלאומי הבימה, זימנו הפריה הדדית, יצירתיות והרחבת גבולות. במהלך הכנס המגמות הנבחרות הציגו סצנה מתוך תוצרי הפקת הבגרות, הערכה חלופית, עבודות המשקפות את הפעילות במגמה.

מעבר לכך, התלמידים השתתפו בסיור במחלקות התיאטרון, צפו בהקלטה של ההצגה "הסוחר מוונציה" בבימויו של חנן שניר, שהתקיימה בתיאטרון הגלוב באנגליה, ובקרו בארכיון התיאטרון בו צפו במקטים, תמונות ובתיקי הצגה של הפקות שונות של המחזה הסוחר מוונציה שעלו בתיאטרון הבימה.

בהמשך היום התקיימה כיתת אמן עם הבמאי והיוצר מאור זגורי. מאור סיפר לתלמידים על דרך עבודתו, כיצד מתגבש לו קונספט ועל הבחירות השונות בהפקותיו.

בתום השיחה התלמידים צפו בהצגה "המלט" מאת וויליאם שיקספיר בבימויו

של מאור, ולאחר מכן התקיימה שיחה עם השחקן הראשי של ההצגה – בן יוסיפוב.

מתגובות רכזות המגמות:

"היה מעשיר, יפה, ומרגש. הגיוון והיצירתיות מדהימים. התלמידים המשתתפים וגם הצופים בלבד, יצאו נפעמים. נראה לי כמעט נס להצליח בפרויקט מורכב ומסובך כל כך. אז שוב תודה רבה, בשמי ובשם התלמידים שלי." (ברכה ארנן - תיכון אמנויות אשקלון)

"היה זה יום משובח ומוצלח! תודה רבה לכל מי שהגיע והוביל ותרם לכך שיגיעו תלמידים ותלמידות מגמת התיאטרון מרחבי הארץ.

תודה על ארגון ותכנון מוקפד וביצוע מצויין! התרגשתי מאוד לפגוש פנים מול פנים ללא מסכות את התלמידים.ות מסתובבים במסדרונות הבימה בביטחון והנאה, עצמאיים, מחוייכים ושמחים." (מיכל גפנר)

"לפני כשעה יצאנו לצפון הרחוק- התלמידים בעננים!!!

ברגעים אלה הם צופים( בפלאפונים שלהם) בהפקה של מגמה אחרת שפגשו איתה היום וספרו להם עליה.

תודה על המפגש האנושי, על המקצועיות, על התוכנית המגוונת והמעניינת, על הלמידה המעשירה-ביום הזה הושקעה המון אהבה וזה הורגש! כולם קבלו אותנו בצורה כל כך נעימה כל האירוע נוהל עם חיוך בהמון נועם ואהבה.

ללא ספק הנסיעה של כמעט ארבע שעות לתל אביב- הייתה שווה את זה." (מיכל כהן - תיכון כפר בלום)

מוזמנים לראות כמה כיף היה (ערכה: מיכל גפנר)

https://drive.google.com/file/d/1tXntd2lRpaDgbRMg9Bly-depQIGCq5VL/view

גם השנה השתתפו בתי ספר יסודיים בפרויקט קול קורא המעניק שעות מערכת ללימודי התיאטרון. המורות והמורים שהשתתפו בפרויקט יצרו תהליך פדגוגי משמעותי עם התלמידים/ות , התמקדו ביצירה בינתחומית המשלבת את מגוון סוגי האמנויות יחד עם דיסיפלינות שונות כגון: שפה, הסטוריה, ערבית, ספרות ועוד.

כמידי שנה, במהלך חודש יולי תפורסם אסופה של עבודת המורים והמורות המאגדת את היצירות וסיכום התהליכים של השנה האחרונה במסגרת הפרויקט.

להלן טעימה קטנה מתוצרי הפרויקט:

דיאלוג אמנותי עם אתגרים באקלים הבית ספרי

כתבו וערכו: אפי וישניצקי לוי, מיכל גפנר, דלית שמיר גלמן ואביטל וייס אקשטיין

התכנית "משנים את חוקי המשחק" מציעה שימוש בתיאטרון כמדיום שביכולתו לתת מענה לצורך הדחוף בהתמודדות עם אלימות ובריונות, דרך דיאלוג אמנותי ושיח בכיתה. היא מיועדת לתלמידים החל מביה"ס היסודי ועד לחט"ע וכוללת הצעות למגוון תכנים ודרכי הוראה המהווים גירוי ונקודת מוצא לתהליכי יצירה ושינוי חברתי. האסופה מציעה שלושה דגמי הוראה מודולריים וכן מתודות ותרגילים, הניתנים להתאמה על פי החלטת המורה ונתוני הכיתה.

יצירת סצנה, תרגיל או הצגה המבוססת על נושאים רלוונטיים מאפשרת לתלמידים להמחיז את 'הסיפור שלהם', לנהל דיאלוג אודותיו ולהבין אותו, ובכך להתמודד עם עולמם באופן מיטבי.

לקריאת התכנית המלאה לחצו על הקישור כאן

אנו מתרגשות להזמין אתכם/ן מורי ומורות התיאטרון לכנס פתיחת שנה חגיגי שיתקיים ב 7 בספטמבר 2022, בשעה 16:30 במכון מופ"ת בתל אביב.

לאישור הגעה אנא מלאו את הטופס בקישור כאן