אין כמו חג החנוכה להאיר לנו את הדרך.
מכירים את זה ששואלים אתכם מה אתם מלמדים בתחום שלכם? קולנוע? תקשורת? אתם מראים סרטים כל היום? אתם משמיעים שידורי רדיו או מראים צילומים, נכנסים וקוראים באתרי חדשות, כל היום במקום ללמד?
מכירים את זה? שאתם מנסים להסביר בצורה קוהרנטית שכן, אנו עושים גם את זה. אבל במקביל, מעמיקים בשפה קולנועית, עוסקים בשפה ומציאות ובז'אנרים, חוקרים תקשורת ודמוקרטיה, נחשפים לתאוריות, ייצוגים, פוסט מודרניזם וניו מדיה. המבט תוהה, וואו, כמה מעניין, איך לא ידענו שאתם עושים את כל זה?
כנראה שאם היינו מקצוע ליבה, היו יודעים עלינו הרבה יותר. אם כולם היו לומדים קולנוע ומדיה ביסודי, אז היינו מוכרים. כמקצוע צעיר יחסית, אנחנו נמצאים בצומת דרכים מעניינת של שינויים גלובאלים ולוקאלים, של התפתחויות טכנולוגיות ושל דרישה לבין תחומיות ורב תחומיות. האם בתהליך הזה של מפגש בינתחומי נאבד משהו מהתחום שלנו? נאמץ משהו מתחומים אחרים?
תחושת השליחות שבמקצוע קטן ומאד רלוונטי, יוצרת חרדה לאבדן הזהות הדיסיפלינרית שלנו. במקום בו אנחנו לא מפסיקים ליצור, אנחנו צריכים לפעמים לעצור ולשאול שאלות של זהות מקצועית, בעיקר מהמקצועות "הקרובים": אוריינות מדיה דיגיטלית, מידע ונתונים, אוריינות חזותית.
שנה זו, המאופיינת בחזרה לשגרה, מוציאה אותנו לסינמטקים, למוזיאונים ולמרחב הציבורי. גם בהשתלמויות מורים וגם בפעילויות תלמידים. מי יתן ומציאות זו תמשיך לגרום לנו להפגש וליצור והעיקר שנצא מהחושך לאור.
מזמינה אתכם לקחת חלק באירועים הקרובים, בכלל ההתמחויות.
חגים שמחים וחופשה נעימה,
ד"ר איבנה רטנר
