רות צ'אנג היא פילוסופית שעוסקת בבחירות קשות, והיא אחת שיודעת בחירות קשות מה הן: לאחר הקולג' בחרה בקריירה של משפטנית ורק לאחר שנים החליטה ללכת אחרי ליבה ולהפוך לפילוסופית במקצועה.
בהרצאה זו צ'אנג מסבירה את הלוגיקה שהיא פיתחה להבנת טיבן של החלטות קשות, ואיך בכל זאת נוכל להכריע בהן.
צ'אנג טוענת שהחלטה קשה היא כזו שבה כל האפשרויות הן פחות-או-יותר טובות באותה המידה. כלומר, לא שוות במובן המתמטי של המילה, אלא במבחינת הערכים שהן מייצגות, הן פחות או יותר מאזנות את המאזניים. כמו בחירה בין קריירה כמשפטנית, שהיא קריירה מאתגרת מכובדת ועם בטחון כלכלי, לעומת קריירה כפילוסופית, שיש בה יותר הגשמה עצמית (עבור הדוברת) אך פחות ודאות תעסוקתית.
הקונפליקט כאן הוא לא על קריטריונים מדידים כמו שתי הצעות עבודה באותו מקצוע אך אחת עם תנאים סוציאליים טובים יותר והשניה עם משכורת גבוהה יותר. הקונפליקט הוא בין שני מסלולים בחיים, שגם אם נעלה ב1000 שח את המשכורת החודשית באחת הבחירות הללו, כנראה שזה לא יותר מדי יטה את הכף, כי במילא הבחירה היא יותר מהותית מהבדלים במשכורת החודשית.
אז איך בכל זאת לבחור?
ההצעה של צ'אנג היא לא לחשוב על הבחירה כארוע חד פעמי בלתי הפיך (שזה נורא מלחיץ! וגם לא נכון...), אלא כהזדמנות לשאול את עצמנו - מי אני?.
אם התשובה היא "אני בת למהגרים ומה שחשוב לי זה בטחון כלכלי לי ולילדיי", אז אולי משפטנית היא הבחירה הנכונה, ואם התשובה היא "אני אסתדר עם מה שיש, אבל מה שחשוב לי זה לענות על שאלות חשובות ולקדם את האנושות", אז אולי פילוסופית היא הבחירה הנכונה.
אני לא טוענת שהשאלה "מי אני?" היא שאלה קלה, אבל זו שאלה ששמה את עצמי במרכז, ואז כל בחירה שאני עושה נגזרת מתוך מה שכבר החלטתי על מי שאני.
ואיך כל זה קשור לבאות?
בשתי רמות -
ברמת ניהול הקריירה - טוב זה די אובייס, תעשי בחירות קריירה שתואמת למי ש*את*. תלכי לכיוון ניהולי אם מה שבוער בך זה לקדם א.נשים ולהוביל תהליכים גדולים, ולא כי קיבלת הצעה ואת עובדת בארגון שבו ניהול זה הקידום היחיד. מצד שני אם אפיק ניהולי זה מה שבוער בך אל תוותרי על זה בגלל שבמקרה את נמצאת במקום שלא יכול לראות אותך מעבר לכישורים הטכניים שלך.
ברמת הבחירות הטכניות - כאן אני קצת מרשה לעצמי חופש יצירתי בפירוש ההרצאה, אבל זה משהו שמלווה אותי אז חשבתי לחלוק - כשאנחנו ניצבות בפני החלטה טכנית קשה, כמו עם איזה דאטה בייס ללכת, באיזו שפה לכתוב, באיזו טכנולוגיה להשתמש, אנחנו צריכות להפעיל את אותה מתודולוגיה - זו לא החלטה אחת מבודדת, זו החלטה שצריכה לנבוע מתוך ידיעה "מה זה המוצר הזה".
כנשים, באופן טיפוסי ומכליל, אנחנו נוטות להביע הסתייגות, להתנצל, להסס, ואני מציעה את ההפך ואף יותר מזה - תשאלי את עצמך "מה החזון שלי למה זה יכול להיות?" ומתוך הידיעה הזו, גם יותר קל לקבל החלטות, וגם קל יותר לעמוד מאחוריהן בביטחון.
[נכתב ע"י דליה גרצמן 26.12.2021]
