פרשות בהר - בחוקותי
יוקי לוי
ביום חמישי כ"ח באייר חל יום ירושלים בו מציינים את שחרור חלקה המזרחי של העיר ואיחוד ירושלים, ביום זה מציינים גם את זכר העולים מאתיופיה אשר רבים מהם לא הצליחו לסיים את המסע לארץ הקודש ונפטרו בדרך.
פרשת בהר פותחת במצוות השמיטה, אחת לשבע שנים מצווים להניח לקרקע, לא לעבדה, ולא לסחור בפירותיה. בשנה זו כל העם עניים ועשירים, תושבים וגרים, כולם שווים ולכולם חלק שווה בתבואה. אחת לשבע שמיטות חלה שנת יובל.
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. (ויקרא כה' י')
ביובל מתקיימים גם דיני שמיטה, אך חשיבותה לא בפן החקלאי שלה אלא בכך שבשנה זו משוחררים כל העבדים, וכל הקרקעות שנמכרו חוזרות לבעליהן. החוק החשוב ביותר במערכת החוקים המודרנית הינו "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" חוק זה קובע את זכותו של כל אדם לכבוד, לחירות ולקניין. והוא עומד מעל לכל חוק אחר. התורה מכירה ומקדשת זכות זו. אך כחלק מהמציאות קובעת כללים למקרה בו אדם ירד מנכסיו ונאלץ למקור את אדמתו, או אף נמכר לעבד. או מפני שגנב ואינו יכול להחזיר, או מפני שירד מנכסיו עד כדי כך שהוא מוכר את עצמו. התורה מצווה לשמור על כבודו, לא להתייחס אליו כאל עבד אלא כאל שכיר. ואוסרת לקנות עבד או קרקע לצמיתות, בשנת היובל אפילו עבדים נרצעים יוצאים לחופשי וחוזרים אל חיק משפחתם.
