רייטינג = מדרוג
רייטינג = מדרוג
מדידה והערכה של אחוזי הצפייה בתוכניות הטלוויזיה והרדיו
רייטינג (מדרוג): הערכה של אחוזי הצפייה בתוכנית טלוויזיה מסוימת. ככל שהרייטינג גבוה יותר מספר הצופים גדול יותר. הטלוויזיה המסחרית זקוקה לנתוני הרייטינג כדי לתמחר את הפרסומות שהיא משדרת. ככל שלתוכנית יש רייטינג גבוה יותר ניתן לדרוש תמורת זמן הפרסום בה סכומים גבוהים יותר
על מדידת הרייטינג בישראל ממונה הוועדה הישראלית למדרוג.
בוועדה חברים הגופים הבאים:
איגוד חברות הפרסום, איגוד השיווק הישראלי, קשת 12, רשת 13, ערוץ 9, ערוץ מוסיקה 24.סרטון שיווק ערוץ 2 (12)
•מערכת מדידת הצפייה פועלת בשיטת ה-People-Meter.
•מותקנים מכשירים אלקטרוניים על כל מקלטי הטלוויזיה בבתיהם 700 משקי בית, וכ-2,200 פרטים, המהווים מדגם מייצג של אוכלוסיית בעלי המקלטים בישראל.
•המכשירים עוקבים אחרי כל פעולת הפעלה, כיבוי ומעבר מערוץ לערוץ במקלטי הטלוויזיה.
•המדידה מתבצעת בזמן אמת וברציפות לאורך כל שעות היממה 24/7. מערכת הפיפל מיטר מאפשרת לזהות לא רק את היקפי הצפייה בתוכן מסוים (כלומר כמה צופים), אלא גם את ההרכב הדמוגרפי של הצופים (דהיינו מי צופה).
•הוועדה גם מודדת צפייה אינטרנטית בתוכן טלוויזיוני
תיק תקשורת -: מדידת הרייטינג בטלוויזיה
החברים של נאור - יש לה פיפל
רייטינג= תכנים רדודים
הרייטינג משפיע על לוח השידורים של כל הערוצים המסחריים. תרבות הרייטינג היא תרבות פופולארית. זו תרבות המורכבת מטקסטים פשוטים, אשר אינם דורשים ידע מעמיק או מיומנויות מיוחדות כדי להיות מובנים ואהודים על הקהל. הטקסטים מספקים הנאות מיידיות לצופים.
תרבות הרייטינג פולשת גם לחיינו הפרטיים
(על-פי: רינה רוזנברג, המלחמה החדשה בין הורים וילדים, עכבר העיר, 22.8.08)
"תרבות הרייטינג פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. היא רדודה, שטחית, קצבית ומהירה, ממוקדת במבדר, בדרמטי, ובקיצוני, בחריג, במפתיע, בשנוי במחלוקת, באישי, במציצני, תוך טשטוש גבולות בין מידע לבידור, בין מידע מערכתי לפרסום, בין הפרטי לציבורי. היא אינה כרוכה במאמץ קוגניטיבי רב, היא מציעה לצופה סיפוק מיידי של צרכיו הרגשיים ומפתה אותו להגדלה בלתי פוסקת של הצריכה… אפקט ה"רגש אותי, בוכריס" בשפת החמישייה הקאמרית, המוביל ארגוני שידור לעורר עניין בכל דרך שהיא, כדי לשרוד בתחרות על הרייטינג, מניע גם מורים בכיתה… כדי להתגבר על השעמום וליצור קשב ועניין, המורה נזקק למגוון גירויים בעלי עוצמת ריגוש גוברת והולכת. הפיתוי של המורה להשתמש בגירויים טלוויזיוניים רבי עוצמה בעידן של הפרטה בחינוך ותרבות רייטינג, הוא גדול. לפעמים, גירויים אלה מנוגדים למטרות החינוכיות."
(על-פי: חוה תדהר ואורלי מלמד, המורה בעידן הרייטינג, פנים, גיליון 24, 2003)