איך להוביל שינוי - פינת הפנתאון #10
איך להוביל שינוי ארגוני, וגם איך לא ;)
פינת הפנתאון היא פינה שבועית בה נשתף תכנים שאנחנו מאמינות שהם חלק מה"פנתאון" של מה זה להיות אישה בפיתוח.
כרמן מדינה מתארת את הקריירה שלה ב-CIA כ"מקבילה להתפתחות ממכונת הכתיבה לטוויטר". בהרצאה שנונה, נוקבת, ומלאת כנות והומור, היא מתארת כיצד לעיתים קידמה, ולעיתים נכשלה לקדם, את ההתפתות הטכנולוגית של ה-CIA.
בפעם הראשונה (מיני רבות) שצפיתי בהרצאה הזו, נותרתי אילמת. הרגשתי כאילו מדינה עקבה אחרי בשנים האחרונות ומנתה את כל הטעויות הפוליטיות שעשיתי. טעויות שכולן הגיעו ממקום די חיובי סך הכל! היה לי אכפת, אפילו מאוד אכפת, אולי אפילו יותר מדי אכפת... רציתי לקדם מטרות ראויות וטובות בעיני - אלא שבדרך מסתבר שעשיתי את כל הטעויות בספר.
אך אל דאגה זו לא הרצאה מורבידית ומטיפה, ואף להפך - מדינה משתפת מניסיונה איך היא למדה מטעויות העבר, ומספקת שלל דוגמאות חיובית לאיך *כן* ניתן להוביל שינוי ארגוני, גם כאשר הוא כל כך מהפכני שכולן סביבך חושבות שאת "כופרת" באמונות הכי בסיסיות של הארגון.
ההרצאה מלאה בעצות זהב אחת-אחת, ולא אמנה כאן את כולן (בדקה 31:30 יש שקופית עם הכותרות של כל העצות) אך יש כמה שנגעו בי באופן אישי שארצה לחלוק עמכן:
1. אם את זו שרוצה להביא את הקידמה, זו אחריות שלך לקדם לא רק את המטרה, אלא גם את השיח סביב המטרה. כלומר, כשאת יוצאת מנקודת הנחה שיש משהו טוב יותר מהאמונה הרווחת בארגון, ואת יודעת מה המשהו הזה, ואיך להגיע אליו, אז זו גם אחריות שלך לנהל דיונים פוריים וענייניים סביב הנושא. כי מה אנחנו (אני) עושות בדרך כלל? אנחנו בטוחות שאנחנו יודעות הכי טוב, מתנשאות על כולןם, ויוצרות יותר חיכוכים מהדרוש כי לא מבינים אותנו. אז הפוך. כדי שנוכל להוביל שינוי, אנחנו צריכות, ובכן, להוביל, ולא לכפות. ה"דבר" הזה יכול להיות משהו הכי טכני הארד-קור כמו "אנחנו צריכות לעבור דאטה בייס" ועד דיונים פילוסופיים-פרקטיים של החשיבות באיזון מגדרי בארגון. אם אני רוצה להוביל את השינוי, אני זו שצריכה להצטייד בנימוקים, לדאוג למרחבים בטוחים לדיונים, ולהכיל דעות שונות משלי.
2. אז בעניין ה"להכיל דעות שונות משלי".... אחת העצות הכי פרקטיות של מדינה נוגעת לשכנוע מאמינים באמצעות אי-הסכמה. כן כן קראתן נכון. בין שלל עצות הנוגעות לאיך לגרום לא.נשים להאמין בך, מדינה מתארת כיצד אי הסכמה יכולה לעבוד לטובתך. ניקח לדוגמא סיטואציה שבה את בישיבת צוות ומנסה לשכנע למה הצוות שלך צריך להעלות הילוך במדיניות הטסטים. כשקולגה יגיד משהו כמו "אבל זה עוד מלא אוברהד זמן פיתוח, לא נספיק לפתח פיצ'רים חדשים", אז אולי האינסטינקט שלך יהיה לומר "נו דה ברור שזה יקח עוד זמן אבל נקבל את הזמן הזה בחזרה בפחות באגים לתחזק". אז עצרי את האינסטינקט, אמרי במקום זאת משהו ש*מחזק* את אי ההסכמה, כמו "נכון. זו נקודה מעולה שצריכה לגמרי להכנס למערך השיקולים שלנו, יש לך רעיון איך לוודא שנפעל באיזון בריא ולא נגיע למצב שאתה מתאר?". מיריב פוטנציאלי, לכל הפחות אותו קולגה יכיר בזה שאת לא מתעלמת מהחששות שלו, אלא מנסה לקדם אותן לצדך המטרות שלך. ואולי אפילו תמצאי ככה בת-ברית.
3. כשאת מנסה להוביל שינוי עמוק ומהותי, שחותר תחת אמונות הבסיס של הארגון, תחפשי איפה המטרות שלך *מתיישרות עם* אמונות הבסיס של הארגון. ולדוגמא - מדינה מספרת על השנים הראשונות של מהפכת הטכנולוגיה, וספציפית מהפכת המידע, וכיצד בCIA התעכבו באימוץ הפרדיגמות החדשות. ומדוע?. ובכן, מה מהפכת המידע מבשרת לנו? פתיחות, שקיפות, שיתוף ידע, דמוקרטיזציה של המידע. ומה אחד הדברים הכי בסיסיים ב-CIA? סודיות. ברור שהדברים יתנגשו. ברור שמובילי הדעה יתקשו לאמץ רעיונות שחותרים תחת הדבר הכי חשוב בארגון. אז מתי מדינה כן הצליחה להטמיע שינויים טכנולוגיים בארגון? כאשר היא מילאה תפקיד שמטרתו היתה למצוא חידושים טכנולוגיים ש*יסייעו* ל-CIA לשמר ואף לשפר את רמת אבטחת המידע בארגון ומחוץ לו. תמצאי את הדרך שבה הרעיון שלך *משמר* אלמנט מסוים בסטטוס קוו של הארגון, ודרכו תובילי את השינוי.
עצה אחרונה - מדינה לא רק מעודדת אותנו להמשיך ולקדם, גם במאמץ רב, את המטרות הראויות בעינינו, אלא היא גם מציעה שאם אנחנו מוצאות את עצמנו שוב ושוב מובילות שינויים תיאולוגיים, אז ראוי שנלמד *לאהוב* את הפוזיציה הארגונית של ה"כופרת". שכן כל עוד אנחנו במלחמה עם עצמנו, יהיה לנו קשה יותר להוביל שינוי. כשנלמד לא רק לשרוד, אלא לשגשג כמובילות שינוי, כשנלמד לפרוח מתוך הקושי והעימות המתמיד, אז האימפקט שלנו יהיה המשמעותי והאפקטיבי ביותר (וגם, כמובן, נהיה יותר מאושרות).
ואסיים בפרשנות שלי לעצה זו - אז נכון תמיד אמרו לנו "תהיי ילדה טובה", "אל תעשי בעיות", "למה את כזו קשה", ושלל ביטויים נחמדים כאלה? אז העצה שאני לקחתי ממדינה בהקשר הזה, היא "תהיי את".
תאמיני בעצמך כמו שאת מאמינה במטרות שלך.
כנשים, אנחנו נוטות להלחם עבור מטרות "אחרות" (יש לזה שלל עדויות ומחקרים, כולל בפרק המעולה "סופרוומן בכלא" של הפודקסט "חיות כיס"), לשים את עצמנו מאחורי הקלעים, במורד סדר העדיפויות, כמטרה משנית. ומה שלמדתי ממדינה זה שהאושר שלי, ההתפתחות שלי, הם לא "משניים" לקידום המטרות, אלא הם הם חלק מהמטרות שלי. גם בתוך ארגון שאני נאבקת להוביל בו שינוי תיאולוגי.
בברכת "אם זה היה קל כולן היו עושות את זה", מאחלת לכולנו שבוע נעים, גם אם הוא יהיה רווי בעימותים ואתגרים, ואולי אפילו במיוחד.
[נכתב על ידי דליה גרצמן 22.8.2021]
Baot
All our newsletters can be found here.
Connect with us:
Baot is the biggest Israeli community of women in R&D - software engineers, data scientists, security researchers and academic researchers in the fields of CS.