מַתַּן תּוֹרָה | יהודה עמיחי
בְּשָׁעָה שֶׁמֹּשֶׁה יָשַׁב
אֵצֶל אֱלֹהִים בְּהַר סִינַי וְכָתַב
עַל הַלּוּחַ,
יָשַׁבְתִּי בִּקְצֵה הַכִּתָּה, בַּפִּנָּה
וְצִיַּרְתִּי, חוֹלְמָנִי,
פְּרָחִים וּפָנִים, אֲוִירוֹנִים
וְשֵׁמוֹת מְקֻשָּׁטִים.
עַכְשָׁו אֲנִי מַרְאֶה לָכֶם הַכֹּל:
אַל תַּעֲשׂוּ וְאַל תִּשְׁמְעוּ!
לפני חג השבועות המכונה גם חג מתן תורה מעלה יהודה עמיחי את השאלה מהי התורה של כל אחד מאיתנו? מי נותן לנו את התורה?
משה מתואר בשיר כמורה. האם יהודה התלמיד מקבל ממנו תורה?
האם יהודה בבית השני של השיר, הוא מורה המצווה לתלמידיו שלא יעשו כמוהו כשהיה תלמיד?
או שלא יקבלו את דבריו עכשיו כמורה כתורה למשה מסיני?
בתקופה זו שלאחר משבר הקורונה ולקראת סיומה של שנת הלימודים, אנו ניצבים, ממש כמו הדובר בשיר, בפני שאלות על אופן סיום שנת הלימודים, על אופי הפרידה מבוגרי ביה"ס, על אופן מעבר בוגרי ט' מחטיבת הביניים לחטיבה העליונה ועל האופן בו תוגש תעודת סיום השנה לתלמידינו.
במידעון הנוכחי בחרנו לשתף בעשייה שמתקיימת בתקופה זו בקהילת ביה"ס שגבולותיה היום התרחבו והיא כוללת מרחבים שחלקם וירטואלים וחלקם פנים אל פנים.
