צילום הלם
צילום הלם
סוג של תצלום שהצלם טען אותו ברגש רב מדי, תצלום שבו הצלם "מאכיל" את הצופים בזוועה או ברגשות עזים. מאפיין צילומים מאזורי מלחמות, אסונות טבע ואירועים אלימים.
עייפות מחמלה
התצלומים מאפשרים לקהל לראות "סבל מרחוק", כלומר, לראות עדויות לסבל של אחרים, במקומות רחוקים, אבל כשקהל נחשף לכמות גדולה של צילומי הלם או של צילומים שחושפים מראות קשים (של סבל, אלימות וכו') יתכן מצב שבו מרוב חשיפה למראות קשים הקהל יפתח "אדישות", יהיה "תשוש מחמלה". כלומר, המראות הקשים כבר לא יובילו לתגובה של אמפתיה או השתתפות בעצב, אלא לאדישות.
דילמה של אנשי ועורכי תקשורת:
התצלומים מאפשרים לקהל לראות "סבל מרחוק", כלומר, לראות עדויות לסבל של אחרים, במקומות רחוקים, אבל כשקהל נחשף לכמות גדולה של צילומי הלם או של צילומים שחושפים מראות קשים (של סבל, אלימות וכו') יתכן מצב שבו מרוב חשיפה למראות קשים הקהל יפתח "אדישות", יהיה "תשוש מחמלה". כלומר, המראות הקשים כבר לא יובילו לתגובה של אמפתיה או השתתפות בעצב, אלא לאדישות.
דילמה של אנשי ועורכי תקשורת:
האם להציג תצלומים קשים מאירועים קיצוניים? כמה צילומים להראות? עד לאיזה גבול הקהל יוכל לקבל את המראות?
מצד אחד, העורכים רוצים להראות לקהל את המצב הקשה, מצד שני, הם לא רוצים להגיע למצב של אדישות ועייפות מחמלה.
בשנת 2015 טבעו מול חופי טורקיה 12 פליטים שברחו מהקרבות במלחמת האזרחים שהתנהלה בסוריה.
אחד מהם היה ילד קטן שתמונת גופתו מוטלת על חוף הים הפכה לצילום שהתפרסם בכלי תקשורת רבים ברחבי העולם.
ראו הכתבה באתר הארץ שבה דנים גם בפרסום הצילום וגם בפריימים השונים שבחרו כלי תקשורת שונים לפרסם:
חלק בחרו להדגיש את פניו וחלק דווקא להסוות אותם ולהראות את גופתו מאחור.
הטענה היתה שחשיפת הפנים היא מעשה וולגרי מדי ו"אלים" ובמקום הזדהות גורר "עייפות מחמלה".