בניית נרטיב - פינת הפנתאון #28
איך לספר את הסיפור שלנו באופן חיובי ומקדם
פינת הפנתאון היא פינה שבועית בה נשתף תכנים שאנחנו מאמינות שהם חלק מה"פנתאון" של מה זה להיות אישה בפיתוח.
פעמים רבות בקריירה אנו נדרשות לספר את הסיפור שלנו, בין אם במעבר עבודה, בבקשה לקידום, ואף בדיונים מקצועיים שגרתיים. רבות הפעמים בהן לא נוכל לשנות את העובדות, אבל אנחנו תמיד יכולות לשלוט בסיפור שאנחנו מספרות מסביב לעובדות - מה הנרטיב שנבנה, שישרת בצורה מיטבית את המטרות שלנו.
רג'ינה הארטלי נולדה לתוך מציאות של מחסור, קשיים כלכליים ומנטליים, ושלל אתגרים סביבתיים שבקלות יכלו להוביל אותה עמוק יותר לתוך מעגל העוני. ועם זאת היא מצאה את עצמה משגשגת אישית ומקצועית, בעלת קריירה משמעותית בשלל עיסוקים אנושיים, וכיום סמנכלית כוח אדם ב-UPS.
הניגודיות, לכאורה, בין הרקע הקשה של הארטלי, לבין הישגיה המרשימים, הובילה אותה להתעסק בשאלה "מהם קורות חיים שמשדרים הצלחה (עתידית)?".
והתשובה שלה - היא שפעמים רבות דווקא הקורות חיים שנראים כזה ככה-ככה, הם אלה שמעידים על חוזקות לא טריוויאליות - לדוגמא החלפת עבודות תכופה יכולה לשדר חוסר יציבות, חוסר אמינות, חוסר מקצועיות, אך במחשבה שניה הם גם יכולים לשדר נחישות, גמישות, התמדה לאור קשיים.
ועל כן, המסקנה של הארטלי (שהיא מגבה בשלל מחקרים ודוגמאות נפלאות, באמת הרצאה נהדרת), היא שדווקא את מי שעומד.ת מאחורי הקו"ח הככה-ככה האלה, דווקא אותה כדאי לנו להזמין לראיון.
ומכאן הייתי יכולה לקחת את הדיון לכיוון של עצות בגיוס עובדות, או בכלל בכיוון של אינקלוסיביות ודייברסיטי, אבל אני רוצה רגע להסתכל על הצד השני בסיפור - על אותה מועמדות עם קורות חיים כאלה מרימי גבה.
אותה מועמדת יכולה לקוות למזל הגדול שהיא תיפול בדיוק על איזו גברת הארטלי כזו, שתראה אותה מבעד לקו"ח המקומטים, ותאמין בה, ותיתן לה צ'אנס, ותשנה את חייה.... או, שאותה מועמדת יכולה *בעצמה* לספר את הסיפור שלה.
אותה מועמדת בדיונית, יכולה לצעוק מבעד לקו"ח את החוזקות שלה, ולא לחכות למישהי בצד השני שתחלץ אותן מבין השורות.
וזה רלוונטי לא רק לכתיבת קורות חיים. התהליך הזה של בניית נרטיב פעמים רבות יטה את הכף בצמתים מרכזיות בקריירה שלנו שבהן אנו נדרשות to advocate for ourselves, ועל כן עלינו לזהות מתי הוא נדרש, לפתח את הכלים לבצע אותו היטב, ולבקש פידבק כדי לוודא שבנינו סיפור קוהרנטי.
מניסיוני בבניית נרטיב, בין אם של עצמי או של נשים שייעצתי להן, יש מספר מוטיבים שחוזרים על עצמם שיש לתת עליהם את הדעת בתהליך.
1. מיקוד חוץ מול מיקוד פנים (נקרא גם סוכנות אישית, agency).
מעל הכל, האלמנט הבולט ביותר המפריד בין נרטיב שמשרת אותך, לנרטיב שפוגע בך, הוא היכן את שמה את מוקד הקונפליקט.
מיקוד חוץ מתמקד באיך העולם לא בסדר, לדוגמא - "המנהלת שלי לא אוהבת אותי כי אני יותר חכמה ממנה אז היא בחיים לא תקדם אותי".
מיקוד פנים מתרכז במה האחריות *שלי* לסיטואציה שבה אני נמצאת. - לדוגמא "יש לי חשיבה אנליטית נדירה, שזו תכונה שאני אוהבת בעצמי, ועם זאת אני יודעת שיש לי נטיה להזכיר את זה לסביבה בכל הזדמנות אפשרית וזה יוצר אנטגוניזם כלפיי. אם אני רוצה להתקדם אני צריכה לאפשר לא.נשים בסביבה שלי להתבטא בנעימים".
2. פאסיביות/ראקטיביות מול פרואקטיביות.
בנרטיב פאסיבי/ראקטיבי "דברים קורים לך" ואילו בנרטיב פרואקטיבי את היא זו ששולטת בסיטואציה.
לדוגמא, ניקח סיפור שבו את מתכנתת ותיקה בצוות וקידמו מישהי אחרת על פנייך שתהיה הטק-ליד. דרך אחת היא לראות את הסיפור בצורה הפאסיבית של מישהי שפשוט מחכה שיקדמו אותה.
נרטיב אקטיבי יתאר את הפעולות שאת עשית, גם אם הן לא צלחו, כגון "למרות הכישורים הטכנולוגיים הרבים שלי [פירוט], קידמו מישהי אחרת, שיש לה המון קשרים בכל החברה. למדתי שאם אני רוצה להתקדם בחברה הזו אני צריכה לבנות קשרים מחוץ לסקופ היומיומי שלי."
3. סיבות אובייקטיביות מול סיבות סובייקטיביות.
באופן אולי לא צפוי, בנרטיב מוצלח דווקא יש סיבות סובייקטיביות ולא אובייקטיביות. זאת מפני שסיבות אובייקטיביות הן נתונות לויכוח, ואילו סיבות סובייקטיביות מדברות עלייך ועל ההעדפות האישיות שלך.
סיבות סובייקטיביות מסייעות לך בלתקשר את מי שאת, את החוזקות והתשוקות שלך, ויכולות להוביל אותך למקום הבא בקריירה שיהיה נכון יותר עבורך.
דוגמא קלאסית היא כשאת בוחרת לעזוב מקום עבודה ואת נשאלת על הסיבות. נניח שעבדת במקום שבו יש קוד מלא באגים וכל היום את מתעסקת בבעיות פרודקשן במקום לפתח פיצ'רים חדשים ומגניבים. נשמע מאוד הגיוני שתרצי לעזוב מקום כזה, אבל זה לא ישרת אותך אם ככה תציגי את זה בראיונות עבודה, כי את עלולה להשמע ממורמרת, לא team-player, ראש קטן ועוד. לעומת זאת, את יכולה לתקשר את הסיבות שלך בצורה שיש בה מידת ביקורת מינימלית והתמקדות בצמיחה האישית שלך, לדוגמא "אני מגיעה מסטארטאפ קטן שבו יש המון דגש על לרוץ מהר, שזה באופן טבעי מגיע על חשבון איכות קוד. זה פחות מתאים לי באופי כי אני מעדיפה לעבוד מסודר ונכון".
4. מרמור מול צמיחה.
ניקח את הדוגמא הקלאסית של פיטורים. אינסטינקט טבעי שלנו, הוא להגן על עצמנו, להוכיח למה אנחנו בסדר והם לא. יש לשיח הזה תפקיד חשוב בתהליך הריפוי שלנו מהסיטואציה, אבל אחרי שנסיים להתמרמר ולבכות ולכעוס, יגיע הזמן לבנות את עצמנו מחדש. ואז מה שהכי יעזור לנו, הוא לספר את הסיפור שבו הכל לטובה. לא בקטע ניו-אייג'י מרחף, אלא במובן פרקטי ומחושב.
לדוגמא, יכול להיות שפיטרו אותי כי היתה לי מערכת יחסים לא טובה עם המנהלת שלי. אז אני יכולה לספר על כמה המנהלת לא בסדר ולא נותנת לי להתבטא וכן הלאה וכן הלאה. או שאני יכולה לספר את הסיפור הבא: "היו ביני ובין המנהלת שלי חילוקי דעות מקצועיים ואישיים, בעיקר על רקע זה שאני מאוד אוהבת ליזום ולהגדיל ראש, ואילו הארגון שבו עבדתי היה מאוד היררכי ומערכתי. בסוף ההחלטה לחתוך לא היתה מהצד שלי, אבל אני לגמרי מסכימה איתה, ואני מצטערת שלא הייתי מספיק חזקה לעשות את הצעד בעצמי. למדתי על עצמי שנכון לי יותר לעבוד במקום דינמי וחדשני, וגם שאני צריכה לשמור על תקשורת יותר בריאה, גם לאור חיכוכים מקצועיים ופוליטיים, כדי שלכולן יהיו יותר נעים, גם כשבוחרות לסיים את מערכת היחסים".
לסיום, הצעה לשבוע הקרוב - תנסי להזכר בעימות משמעותי שהיה לך לאחרונה, ותנסי לנסח מחדש את החלק שלך בסיפור, באופן שבו את שולטת בסיטואציה ואת מכוונת אותה לטובה. אני מבטיחה שהתרגיל המחשבתי הזה יעצים אותך ויעזור לך להרפא, ואולי אפילו זה לא מאוחר מדי להשתמש בו כדי לקדם את עצמך למקום טוב יותר 😊
[נכתב על ידי דליה גרצמן 9.1.2022]
Baot
All our newsletters can be found here.
Connect with us:
Baot is the biggest Israeli community of women in R&D - software engineers, data scientists, security researchers and academic researchers in the fields of CS.