שלומית ולך-מזור ידעה מה כולןם רצו בשבילה שהיא תעשה כשהיא תהיה גדולה - אדריכלית! אבל אז תוך כדי הלימודים היא הבינה שזה לא בשבילה... מפה לשם משם לפה, עזבה את הלימודים, התחילה לימודים מתקדמים במדעי החברה, ופתחה עסק משגשג לייעוץ קריירה וייעוץ ארגוני - מקדמיה. בראיון המרתק והכיפי והמלא רעיונות הזה היא מספרת על הדרך שלה, על המסקנות שלה, ועל השיטה שהיא פיתחה בכדי לסייע לא.נשים להבין מה עושה להןם טוב, ואיך למצוא נתיב קריירה תואם (ממליצה על הכל אבל התוכן המדובר מתחיל בדקה 31).
ואני אתחיל מהמסר שהכי נגע לליבי - מותר לנו לא לדעת מה נרצה לעשות כשנהיה גדולות. למעשה, העולם שלנו משתנה כל כך הרבה כל הזמן, שזה ממש מוזר אם ״נדע״ מה אנחנו רוצות לעשות עוד X שנים, כי אין לנו מושג איך העולם יראה בכלל. מותר לנו ״לחפש את עצמנו״ ולמעשה זה הדבר הכי טוב שנוכל לעשות למען עצמנו, למען השגשוג האישי וגם המקצועי שלנו.
כששמעתי את הראיון הזה לראשונה הייתי פשוט בהלם. לא האמנתי שמישהי מוכיחה לי קבל עם ועדה ששנות הבלבול הרבות שלי לא רק שהיו בסדר אלא היו קריטיות להתפתחות שלי. מיד אחרי הצבא התחלתי ללמוד מדעי המחשב, החלפתי תחום פעמיים, הפסקתי, חזרתי אחרי 5 שנים ללמוד מתמטיקה, ואז בכלל עזבתי את האקדמיה אחרי תזה בביולוגיה חישובית. ובמשך שנים הסתובבתי בעולם והתנצלתי על כל המסלול ה״עקלקל״ שלי. בראיון עבודה אפילו מישהו אמר לי ״מה אני אעשה עם עוף מוזר כמוך״. אבל היה לי טוב לכל אורך הדרך אז למה זה נתפס באור כל כך שלילי?.
אחרי ששמעתי את הראיון הזה לא רק שהפסקתי להתנצל על העבר, אלא הרגשתי בנוח להמשיך בדרכי ה״עקלקלה״ בכל הכוח. ולא בקטע רוחניקי חסר מטרה, אלא באמצעות כלים פרקטיים למחקר עצמי וגדילה.
הכלים הפרקטיים הם: מודל היבשות, ומודל המעגלים.
מודל היבשות שואב השראה מאיך שאיך שאנחנו מתכננות טיולים - לא חשבתי על היום שבו אשב בבקתה בודדה על שפת אגם במלוואי ואצפה בהיפופוטמים, אלא חשבתי על זה שבא לי לטוס לאפריקה ואז קיבלתי המון החלטות בדרך שהובילו אותי לבקתה הזו. אז אותו הדבר על מקצוע - לפני שנהייתי אלגוריתמאית לא ידעתי לספר על היום שבו אמצא את עצמי מרותקת לתכנות מודל של מצלמה, אבל כן ידעתי שמעניין אותי ללמוד מתמטיקה תיאורטית, וכשהגיע הזמן שהייתי צריכה ללמוד לתכנת כדי להגשים במציאות את הרעיונות שלי, אז למדתי, ואז קיבלתי עוד המון החלטות בדרך שהובילו אותי ליום הזה ולפרויקט הזה.
המסקנה? כשאנחנו מתכננות את העתיד, אנחנו לא צריכות לחשוב על איפה נהיה עוד 10 שנים ולבנות את המסלול לשם. להפך! עלינו להתחיל מהרזולוציה הכי גבוהה, ולקבל החלטות לאורך הדרך שיסייעו לנו לדייק את מוקד העניין שלנו, שכמובן גם משתנה ככל שאנחנו משתנות.
מודל שלושת המעגלים מסייע לנו בתהליך הדיוק הזה, ומכווין אותנו לעבר הגשמה עצמית ומקצועית.
שלושת המעגלים הם תשוקות, חוזקות, וסביבת עבודה. והעיסוק שנמצא בהלימה עם החיתוך בין שלושת המעגלים הוא זה שיעשה אותנו הכי מוצלחות ומאושרות.
1. לפי מודל זה, התשוקה שלנו מוגדרת בתור מטרה שיוצרת אצלנו מוטיבציה פנימית חזקה.
אולי פעם עבדת על פרויקט שהאמנת במטרה שלו כל כך שעבדת בחדווה גדולה בלי קשר למשימות הטכניות? אולי פעם הקדשת את כל מרצך כדי לבנות דוקומנטציה לפרויקט שלך כי את מאמינה בשימור ידע?
=> אילו מטרות הגשמת בעברך ללא כל חיזוק חיצוני, אלא רק כי ממש רצית?
2. החוזקות בהקשר זה הן החוזקות שייחודיות לנו. כולנו כאן מתכנתות, כולנו אנליטיות ברמה כזו או אחרת, אז לחפש עבודה לפי מקום שבו מחפשות מישהי אנליטית זה לא ממוקד וגם לא נותן לנו יתרון יחסי. דוגמא לחוזקה יחודית של אישה אנליטית? יש לך מחשבה ויזואלית חזקה, סיבולת להגיע לרמות דיוק גבוהות, ואת יצירתית תחת אילוצים. דוגמא נוספת ושונה מאוד - יש לך הבנה מעולה של מערכות מורכבות ואת מסוגלת לצלול לתוך רכיבים קטנים ולראות בו זמנית את התמונה הגדולה. אפילו אם נצטמצם רק לעולם התכנות, שבו עוסקת הקהילה, כל אחת מהחוזקות הייחודיות הללו מתאימות למקצועות שונים ומסלולי התפתחות קריירה שונים.
שיטה מצוינת לגלות מה הן החוזקות היחודיות שלנו היא להקשיב למחמאות שאנחנו מקבלות שנראות לנו ברורות מאליהן.
לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי עובדת לילות וסופשים על פרויקט אישי והרצאה, ולאחר הכנס חברה אמרה לי כמה היא מורשמת מזה שמצאתי את החוסן הנפשי למאמץ הזה. בהתחלה עניתי בביטול ״ברור מזתומרת כבר התחייבתי״. מיד תפסתי את עצמי וקלטתי שבעצם קיבלתי מראה לכך שאני חרוצה, נחושה, וחותרת למצוינות גם תחת קשיים.
=> איזו מחמאה קיבלתי לאחרונה וביטלת אותה בהנד עפעף? אולי זו החוזקה החבויה שלך.
3. המעגל האחרון הוא סביבת העבודה - מה את צריכה שיהיו התנאים מסביבך שיאפשרו לך להיות במיטבך?. אני לדוגמא חייבת חברה אנושית, והקורונה הוכיחה לי בעל כורחי את מה שידעתי תמיד, אז עבודה ברימוט פשוט לא רלוונטית עבורי. מישהי אחרת אולי פורחת במיוחד בסיטואציה שבה היא מוקד הידע. מישהי אחרת לא יכולה להיות במקום שיש בו צעקות. ואחרת קמה בדילוגים לעבודה אם היא יודעת שכל יום יהיה לה אתגר חדש שהיא תתגבר עליו באותו היום. סביבת העבודה האידיאלית עבורנו היא זו שבה החוזקות היחודיות שלנו באות לידי ביטוי.
=> מהי סביבת העבודה שבה את פורחת?
לסיכום, השילוב בין מודל היבשות למודל שלושת המעגלים מאפשר לנו להתחיל מהאינטואיציה הכי כללית שלנו, כזו שיש לכולנו, ואז בתהליך איטרטיבי אינסופי לחקור וללמוד על העולם וגם על עצמנו, עם שאלות שמכוונות אותנו אל עבר ההלימה בין החוזקות והתשוקות שלנו, וסביבת העבודה שמשרתת אותן. כך, ככל שמתקדם הזמן, לא נמצאנו את עצמנו מבואסות מעבודה אפורה שמכבה אותנו, אלא רק נתקדם ונפרח ונתפתח כי כל שלב הוא יותר מדויק לנו מהקודם.
בברכת ״כל תכנית היא בסיס לשינויים״
[נכתב ע"י דליה גרצמן 6.3.2022]
