לפני כמה חודשים, בשיא הסגרים של הקורונה, שיחת טלפון שקבעתי התבטלה ברגע האחרון, ובמקום לצאת להליכה עם הכלב תוך כדי שיחה, החלטתי לצאת לרוץ עם עצמי ועם מוזיקה. מהר מאוד התחלתי לבכות, משילוב של אושר שלקחתי את הרגע הזה לעצמי, ותסכול על למה אין לי עוד זמן כזה בחיים, שמוקדש *לי*. לקראת החזרה הביתה הבנתי שאני כביכול עושה הרבה בשביל עצמי - אבל כמעט כל מה שאני עושה עבור עצמי זה ליצור הזדמנויות בשביל דליה של העתיד ולעמוד בהתחייבויות של דליה מהעבר. ומה אני עושה עבור דליה של ההווה?.
ניסיתי להכניס ללוז עוד זמן בשביל "דליה של ההווה", אבל היה לי קשה לתרץ את זה עבור עצמי. הרי יש לי כל כך הרבה דברים אחרים לעשות... ואז שמעתי את הראיון הזה ונהיה לי סופסוף סדר בראש.
ארינה טורופ היא אשת עסקים מצליחה, מומחית בייעוץ עסקי, בעלת שלושה תארים, חיה כ-15 שנים בהולנד, ישראלית במקור, מעידה על עצמה שבנתה את עצמה בשתי ידיה מ"מצולות הים" של נסיבות החיים, עד לשגשוג מקצועי וכלכלי. לכן כשהנויורלוגית אמרה לה שיש לה Burnout, ושהיא מקבלת 100% נכות עד שתבריא, היא לא הבינה מה הקשר בין החוסן הנפשי שלה לבין התופעה ה"שברירית" הזו.
לאחר מסע של מחקר מדעי ואישי היא הבינה.
אז מה זה Burnout?
קורטיזול הוא הורמון שמופרש בגוף ומסמן לכל המערכות להכנס למצב של "התכוננות", כמו לחץ לפני בחינה, הרצאה, פגישה חשובה - אנחנו צריכות להיות דרוכות, חדות, בשיאנו. לפרקים קצרים התופעה הזו משרתת אותנו ומסייעת לנו להתמודד עם מצבים מאתגרים. כאשר ההורמון הזה מופרש ללא הפסקה, המערכות בגוף מתחילות לקרוס. אצל טורופ זה התבטא בקשיי שפה, איבוד זיכרון וכאבי ראש - מה שהביא אותה מלכתחילה לבקש סיוע רפואי.
ולמה שבכלל נגיע למצב שבו ההורמון הזה מופרש ללא הפסקה?
או בעצם השאלה שיש לשאול - למה אנחנו כל הזמן דרוכות?
כנראה שמספר התשובות יהיה כמספר הקוראות, אבל יש דברים שמשותפים לרבות מאיתנו.
תסמונת המתחזה לדוגמא, שגם טורופ מדברת עליה בראיון, גורמת לנו להיות כל הזמן במצב של חרדה "מתי יעלו עלי?". אנחנו עלולות לעבוד אקסטרא כדי לפצות על חוסר הבטחון שלנו, תופעת ה- insecure overachiever. אנחנו כל הזמן במצב תודעתי של הסתרה. כל הזמן הורמון הקורטיזול מופרש ומסמן לכל המערכות בגוף להיות דרוכות כי עוד שניה נהיה בסכנה.
תופעה נוספת שטורופ מציינת היא מצב ה-ON התמידי, שרבות מאיתנו יכולות להתחבר אליו - לחשוב על העבודה כ-ל הזמן, לחלום על העבודה, לפתור בעיות בראש בלילות וסופי שבוע, תמיד להיות זמינה. המוח שלנו זקוק למנוחה, ללהיות במצב OFF כדי לתפקד בצורה מיטבית כשאנחנו צריכות להיות ON.
וכמובן, מעל הכל, סביבת עבודה רעילה - תחרותית, כוחנית, מקטינה - תשאיר אותנו במצב היפר-עוררות תמידי שגובה מאיתנו מחיר נפשי וגם פיזי.
בנוסף לאלמנטים הסביבתיים המשותפים לרבות מאיתנו, לכל אחת מאיתנו מתווסף הסיפור האישי שלה. טורופ משתפת שאצלה היה מוטיב מרכזי של חוסר הצבת גבולות, וסדר עדיפויות ששם אותה במקום מאוד נמוך ברשימה. באמצעות טיפול פסיכולוגי שעברה כחלק מתהליך ההבראה, טורופ גילתה דפוס התנהגות של ה"מושיעה", דפוס ששירת אותה בצעירותה להישרדותה, אבל בבגרותה מחבל בהצלחה ובאושר שלה. דפוס המחשבה והפעולה הזה גרם לה להגיד "כן" לכל בקשה לעזרה, גם אם לא היה לה הזמן והכוחות באמת לעזור, ומעבר לכך גם לקחת אחריות אישית על העזרה שהתבקשה ממנה.
אוקי, אז מה אנחנו יכולות לעשות עם כל המידע הקשה הזה?
דבר ראשון להיות מודעות לדפוסים בחיינו שמכניסים אותנו למצב דריכות תמידי. שלב בכלל לא פשוט, שנוכל לבצע באמצעות עזרה חיצונית והתבוננות פנימית.
כשהצלחנו להתחיל למפות את האלמנטים ההרסניים בחיינו, אנחנו יכולות להתחיל להפטר מהם אחד אחד. אצל כל אחת יש אלמנטים שונים במידות שונות - אצל חלקנו מספיק שנעבור עבודה בכדי להפטר מסביבה רעילה. אצל חלקנו הצעד המשמעותי ביותר יהיה הצבת גבולות למרחב שהעבודה תופסת בחיינו בכדי שנמצא זמן להיות OFF ולקחת יותר ימי חופש (בשביל מה יש לנו ימי חופש אם לא בכדי לקחת אותם?? כדי להיות *באמת* בחופש!!). ואצל חלקנו עיקר העבודה היא פנימית - ללמוד על עצמנו מתי נכון לנו להגיד "כן" ומתי "לא", לבקש בעצמנו עזרה כשאנחנו צריכות, ולמצוא מקורות חיזוק פנימיים וחיצוניים שיאזנו את הקולות המקטינים שבראשנו.
כל מי שמזדהה עם התוכן הזה ולו במעט, אני ממליצה להאזין לראיון עד הסוף, שכן החלק השני של הראיון אופטימי ומחזק, ובו טורופ מספרת על שגרת החיים החדשה שלה, על התרבות הארגונית במקום העבודה החדש שלה, איך היא למדה לרסן את דפוסי המחשבה והפעולה שהזיקו לה, ומשמח מכל - על ההצלחה האישית והמקצועית שהיא חווה דווקא מאז שהפסיקה להיות וורקוהולית.
אני לא מתיימרת שיהיו לי את התשובות על איך לעשות שינוי כזה עמוק, וגם בראיון המרתק והמעולה והפוקח עיניים הזה אין את כל התשובות.
מה שכן, יש בפוסט הזה, ובראיון המצורף, הזמנה לשאול שאלות.
מה בחיים שלי לא משרת אותי? איך אני מחבלת לעצמי בהצלחה ובאושר? ואיך לחיות חיים אחרים, שבהם אני יותר נאמנה לעצמי (ולמטרות שלי!) ומגשימה את עצמי ביעילות ובאושר?
[נכתב על ידי דליה גרצמן 10.10.2021]
