בימה ודעת

משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, אגף א' אומנויות, הפיקוח על הוראת התיאטרון

א' טבת תשפ"א, דצמבר 2020

בימים אלה בהם התיאטראות סגורים ועולם התיאטרון דמם, מה שמעסיק את כולנו היא השאלה מה עושים כאשר אנחנו חווים את העדר המפגש החי עם עולם התיאטרון? או במילים אחרות מהו אופי היצירה התיאטרונית בהעדר המפגש החי של האמן עם הקהל שלו? או כיצד נוכל ליצור אירוע בימתי ללא הגבולות המוכרים לנו במרחב הבטוח של האולם הסגור בבית הספר? או האם המיזנסצנה, התנועה במרחב הפיזי יכולים לקבל צורה אחרת ופרשנות אחרת?

אז חשבתי על הנסיך הקטן שביקש לצייר לו כבשה. לאחר מספר פעמים בהן צייר המספר כבשה והנסיך לא היה מרוצה מהציור, המספר צייר תיבה בעלת שלושה חורים ואמר לנסיך לדמיין ששם נמצאת הכבשה שהוא רוצה. והמשל ברור. בואו נחשוב מחוץ לקופסא.

בואו נבחן את המשמעות העמוקה של הרחבה או הגמשה של גבולות התיאטרון.

ואם נבחן את מרחבי התיאטרון והמסורות השונות לאורך ההיסטוריה נוכל להתייחס למרחבים פתוחים כמו: האמפיתיאטרון היווני, התיאטרון מחוץ לכנסייה בימי הביניים או זה המתקיים בכיכרות העיר, תיאטרון הגלוב עם הגג הפתוח לשמיים כדי לנצל את תאורת היום, אירועי תיאטרון המתקיימים ומתערבים במרחב הציבורי וכו' ,ומאז שנות ה 90 נוכל להתייחס גם לאירועים פרפורמטיביים המתקיימים ברשת.

השאלה איננה עוד רק מהם גבולות המרחב התיאטרוני, נוכל להוסיף ולשאול איך מתבוננים במרחבים השונים ואיך משתמשים במרחבים השונים על מנת לייצר את חווית המופע, זו הקושרת יחד את השותפים ליצירה - היוצר והצופה.

כיום נוכל לדבר על כל אירוע, פעולה, תרגיל, בהקשר פרפורמטיבי בכל מרחב שהוא, בין אם נכנס לאולם, כיתה, חצר בית הספר, כיכר העיר או המפגש בזום.

אחד הדברים המשמעותיים שזכינו לו בעקבות משבר הקורונה הוא המודעות לאפשרות לייצר פעולה אמנותית במרחבים משתנים. כי אין לנו בררה או כי כך בחרנו כבחירה רעיונית ואסתטית.

בגיליון זה נמצא כמה וכמה רעיונות פרקטיים הרלוונטיים להוראת התיאטרון בימים אלה: ראיון עם ד"ר ארז מעין שלו בנושא תיאטרון ברשת, יחידת הוראה מקוונת, דוגמאות לשיעורים, תוצרי תלמידים ועוד.

כל הדוגמאות הללו מאירות על העשייה המרתקת והמאתגרת בימים אלה. כולנו יודעים עד כמה משמעותי האור היצירתי שאתם המורים מאירים לתלמידים הנמצאים בימים אלה תחת מעטה המסכה או מאחורי המסך.

במהלך חופשת חנוכה התקיים פסטיבל עכו On:Line 2020, אשר בסיומו הוכרזו הזוכות והזוכים בפרסים השונים. אנו רוצות לציין את הזוכות המוכשרות שהן גם מורות נפלאות לתיאטרון:

עירית נתן בנדק (גימנסיה הרצוג חולון) - פרס השחקנית בהצגה "הקהל מתבקש לעמוד".

אפרת שטינלאוף (תיכון יובלים אור יהודה) - פרס התאמה למסך בהצגה "1948". ההצגה קיבלה צל"ש לעבודה קבוצתית.

דנה אתגר (גימנסיה הרצוג חולון) - צל"ש לדרמטורגיה בהצגה "1948".

רותם נחמני (עתיד רזיאל הרצליה) - צל"ש לשחקנית בהצגה "הג'וינט הישראלי".

בסימן של אור גדול נברך לקראת שנה אזרחית חדשה וחג מולד שמח.

תודה לצוות המדריכות שכתב וערך את העלון המקוון הראשון לשנה זו. דלית שמיר גלמן, אביטל וייס אקשטיין, אירנה שולמן ומיכל גפנר.

שלכם,

אפי וישניצקי לוי, מפמ"ר תיאטרון

כתבה דלית שמיר גלמן

מדריכה ארצית חט"ב ויסודי, כישורי חיים בתיאטרון

עידן הקורונה המתמשך מאתגר את עולם התיאטרון ואותנו. הוא סוגר אפשרויות ופותח אפשרויות. אנו נעים בין געגוע למרחב המשותף, לשיעור פנים אל פנים, להפקות שהכרנו, לבין ההשראה והאפשרויות שבמרחבים אמנותיים חדשים.

היכולת לראות את האפשרויות היצירתיות והחינוכית שנפתחו עבורנו ועבור התלמידים לצד אלו שנסגרו, מושפעת מהשלב שאנו נמצאים בו בהתמודדות עם השינוי.

הפסכיאטרית השוויצרית אליזבט קובלר-רוס פיתחה את מודל קובלר-רוס(1) המתייחס לחמשת שלבי האבל וההתמודדות עם אובדן. חוקרים מתייחסים לחמשת השלבים הללו גם כשלבים בהתמודדות עם שינוי גדול.

היכן אנו נמצאים בהתמודדות עם השינוי הקולוסאלי הנוגע להוראת התיאטרון?

האם אנו בשלב ההכחשה? בשלב הכעס וההתמרדות? בניסיון להחזיר את המצב לקדמותו? שרויים בדיכאון, ייאוש ופסיביות? או שהגענו להשלמה, קבלה והתארגנות מחדש?

וכיצד השלב שבו אנו נמצאים משפיע על ההוראה שלנו ועל תלמידינו?

ואולי אנחנו נמצאים ב"לימבו"(2), במרחב שבין לבין, בין ניסיון להחזיר את המוכר והידוע לבין השלמה עם המציאות הנוכחית. ואם כך, איך נוכל להתבונן בלימבו, לחקור אותו? להתייחס באופן יצירתי לקושי ולמחסומים, אך גם לדלתות החדשות שמתגלות?

התקופה הזו, אולי יותר מאי פעם, שמה אותנו המורים במרכז. דרך ההתמודדות הפרטית שלנו עם השינוי ועם השהיה ב"בין לבין" הופכת למודל שאנו מציעים לתלמידינו להתמודדות עם משבר.

השינוי נוגע גם לתחושת השליטה שלנו במרחבים השונים. בחדר התיאטרון לימדנו את שפת התיאטרון. במרחב הדיגיטלי, התלמידים הם אלה שמדברים את השפה ומיומנים בה. הם שולטים באינסטגרם ובטיקטוק - זירות של פרפורמנס, מכירים פילטרים ותוכנות עריכה. התלמידים הם "ילידים דיגיטליים"(3) שנולדו לעולם הרשת. האם המרחבים והפלטפורמות הללו, הסרטונים והפודקאסטים, יכולות לשמש לחקר של דמויות, לעבודת משחק וליצירת המופע? כיצד יכולים התלמידים להשתמש בכלים שלהם לביטוי הרעיונות והתובנות שגיבשו במהלך החקר? לפרוץ גבולות שלא נפרצו בעבר?

הדבר שלא נלקח מאיתנו ולא מהתלמידים שלנו הוא היצירה, שמשמעותה חופש וכוח.

אנו מאחלים לכולנו לבחור לראות את הדרך ליצירה כמסע עם מהמורות רבות, אך גם עם נופים חדשים.

לחצו כאן לצפייה במקורות -

https://docs.google.com/document/d/1eZyvr0-xJx_UrhJ-RU511pGutPvgKgA0LwnPhpZZFy0/edit?usp=sharing

התמונה מתוך "תיאטרון נוער נוער" מודיעין

ראיון עם ד"ר ארז מעין שלו

ערכה אביטל וייס אקשטיין, מדריכה ארצית חט"ב ויסודי

מתי החלה היצירה הדיגיטלית?

היצירה הדיגיטלית החלה יחד עם הפיכת הרשת לנגישה. רשת האינטרנט הומצאה בשנות ה- 60, אך צברה פופולאריות בשנות ה- 90, כבר אז היו ניסיונות ראשונים לשימוש של יצירה ב- live ברשת וחלק מהם גם תחת המסגור של תיאטרון, למשל ההפקה Hamnet(1) (1993), יצירה של תיאטרון וירטואלי בחדרי צ'אט, ורבות אחרות. בתחילה, הקהל היה, ברוב המקרים, מורכב בעיקר מאנשי מחשבים ופחות מאנשי תיאטרון. לעיתים היו אלה אנשי תיאטרון שהחליטו להתמקד ביצירה הדיגיטלית, אבל על פי רוב הם לא הצליחו להפוך את זה לחלק מהעשייה התיאטרונית הקנונית. הניסון הגדול והבולט ביותר היה בשנת 2010 עם (2)Such Tweet Sorrow. כאשר הייתה היענות רבה מצד התקשורת והקהל, והיא הוכתרה כהצלחה אמנותית, בין היתר באמצעות יצירת קשר אמיתי בין תיאטרון לבין On Line ללא קהל פיזי וללא שחקנים.

אירוע Live הוא סיפור שמתהווה בזמן האמת, תוך נוכחות משותפת של צופה ופרפורמר במרחב משותף ובזמן משותף. גם התיאטרון הינו הווה מתהווה, כך שהסיפור עובר מבעד לפעולות. מצב דומה יכול להתקיים כך גם ברשת. עם זאת ה- Live הוא אחר, כיוון שהמרחב אותו חולקים פרפורמרים וקהל הוא וירטואלי, ובכך קיים פוטנציאל למשהו שמזכיר תיאטרון. יש בו מאפייני תיאטרון כגון פיתוח של סיפור, של דמויות ושל קונפליקט, התרחשות בזמן אמת, נוכחות הקהל והתייחסות לתגובותיו בLive, אלה מאפייני תיאטרון, אך קשה לומר שזהו תיאטרון, כפי שאנו מורגלים לחשוב על תיאטרון. עם זאת, זה ללא ספק מזכיר פרפורמנס או מופע חי, מה שמזמין לבצע פעולות חדשות מכל מיני סוגים מפגש אינטראקטיבי רב משתתפים ויצירת הקשר בין הקהל לשחקנים.

מהם מאפייני מופע דיגיטלי, ומהם הערכים האסתטיים, הייחודיים לו?

במדיום המצולם יש משמעות לזווית הצילום/המבט, בניגוד לתיאטרון, בו כולם רואים את אותו הדימוי, וזה משמעותי, בין היתר, במובן של מופע השתתפותי. כאשר אלפי אנשים צופים יחד במופע, מחסום המרחב נשבר ומאפשר יצירה חדשה. ההמצאה החדשה יחסית – האינטרנט, מאפשרת המון פלטפורמות חדשות וניסיוניות. כשם שבתחילת המאה העשרים גילו שיטות חדשות של בימוי ומשחק, כך לזום יש כלים שלו, לפייסבוק ולטינדר יש את החוקים והאפשרויות שלהם וכל אחד עומד בפני עצמו, על האסתטיקה שלו, יכולות ההשתתפות, הפואטיקה והדרמטורגיה שנגזרת מזה. הפוטנציאל למפגש עם קהל יוצר מגוון של פלטפורמות ועולמות שלמים.

ניתן גם לייצר שילובים של וירטואלי ופיזי. הוירטואלי הוא חלק מהחיים שלנו וכאמנים אפשר, אבל חבל, להתעלם מזה. אני מאמין שאמנים צריכים לומר משהו על העולם הסובב אותם, והעולם הסובב אותנו כולל רובד וירטואלי משמעותי, זה עוד מרחב שאנחנו חיים דרכו. לכן חשוב בעיני להתייחס לזה כאמצעי אמנותי וגם כתמה, בין אם במרחב הפיזי, התיאטרוני או הציבורי, אנחנו צריכים את זה .

Hamnet. “The Hamnet Players”. Created by: Stuart Harris 1993

Such Tweet Sorrow. “Royal Shakespeare Company” and the “Mudlark Production Company”. April 10, 2010 – May 12, 2010

לחצו כאן למאמר המלא -

https://docs.google.com/document/d/1j2Qpa2Mqna7bW8eSAZ-c0EMe2rvx3Drr3cgSSVwX6AU/edit?usp=sharing

התמונה מתוך המופע Bordergame

כתבה אביטל וייס אקשטיין, מדריכה ארצית חט"ב ויסודי

יחידה זו מבקשת לנסות ולחקור את העבודה במרחב הדיגיטלי/ווירטואלי כאילו הייתה סדנת תיאטרון מעשית במפגש פיזי.

במהלך הפעילות, התלמידים יחקרו ויתנסו בעבודה בחלל הפיזי שלהם והווירטואלי של כל הקבוצה. התלמידים יתנסו בעבודה קבוצתית באלמנטים השונים של עבודה בחלל ויבחנו בתהליך העבודה שלהם, כיצד ניתן לייצר עולם ואף סצנות ומופעים בעולם ובמרחב הווירטואלי.

השיעורים ביחידה זו מבוססים ברובם על שיטת הבימוי והמשחק של אן בוגרט. שיטת ה Viewpoints פותחה על ידי הכוריאוגרפית מארי אוברלי (Mary Overli) והותאמה לשחקנים יוצרים על ידי בוגרט. שיטה זו מבוססת על יצירה פיזית תנועתית, ואלמנט החלל הינו מרכיב מפתח וחיוני בעבודת השחקן.

לחצו כאן לקישור ליחידת ההוראה -

https://docs.google.com/document/d/1NtC04hx2RTUzig5YcwVZBNuja7Nd6m_fZ2TZXg1GhA8/edit?usp=sharing

תמונה מתוך המופע : מטמורפוזה, שכבת ט', אורט בנימינה 2019

כתבו מירב אביב ויובל אלגרבי

בימי הקורונה שיעור התיאטרון נערך בטורים של שולחנות וכסאות, על כן בנינו שיעור המתחשב במגבלות התנועה והמרחב ובכמות משתתפים של כיתה מלאה. כמו כן התחשבנו במגבלות כגון איסור שימוש בחפצים והעברתם מאחד לאחר.

שכבת גיל : ג-ו. השיעור מתאים לכיתות שלמות.

משך השיעור : 45 דקות

ציוד נדרש: פעמון, דפים לבנים, כרטיסיות חפץ להדגמה

גוף השיעור

פתיחה

בתחילת השיעור יש למספר את הטורים ואת התלמידים בכל טור, ואז לערוך תרגיל חימום תנועתי/ קולי קצר לצורך חימום והטמעת המספרים בזיכרון הילדים. לדוגמה: כל מספרי 1 לקום ולשבת.

א. חפצים באגדות

מחלקים לכל תלמיד. הדף ומבקשים לכתוב בכתב ברור ובגדול שם של חפץ כלשהו.

אחד התלמידים יספר סיפור אגדה מוכר ו'נער/ת הפתקים' ירים כל פעם פתק שעליו שם של חפץ. על המספר לשזור בסיפור את החפץ ולהתאימו לעלילה. לדוגמה: "ואז כיפה אדומה הלכה ביער וראתה ... תרווד. אמרה לעצמה "אוי זה מצוין התרווד הזה, אכה איתו יתושים וכך אגיע לסבתא פחות עקוצה". כשהתלמיד מספר זאת עליו גם לפעול בהתאם, כאילו החפץ בידו, ולהדגים גם את הפעולה בגופו.

בהמשך, בכל פעם שהמורה תצלצל בפעמון, תלמידי טור א' יספרו את הסיפור בהמשכים כאשר תלמידי טור ב' ירימו "שלטי חפץ", וכך הלאה.

ב. חפצים מפוסלים

המורה תנקוב במספר והתלמידים מאותו מספר יקומו ויפסלו את גופם כחפץ שאותו בחרו.

בצלצול פעמון - החפצים מעוררים לחיים: מתחילים לנוע במקום בתנועה אופיינית לחפץ,

בצלצול פעמון שני - החפצים מפיקים קול הממחיש את פעולת החפץ או משפט מוביל.

ג. חפצים מתעוררים לחיים – "גברת עם כלבלב"

המורה תקרא לתלמידים את השיר "גברת עם כלבלב" מאת ש. מרשק, ותחלק לכל תלמידי הכיתה שמות של חפצים ודמויות המופיעים בשיר.

בכל פעם שמוזכר שם של חפץ, התלמידים המשחקים חפץ זה יקומו, יפסלו את גופם כמו אותו חפץ וישמיעו קול תואם.

סיכום: חפץ כי יחפוץ ויען

לסיכום, תבקש המורה מהתלמידים לחשוב על רצון אחד שיש לחפץ שלהם. למשל - המסרק היה רוצה לסרק רק שיער חלק בלי קשרים. התלמידים ישתפו ב" חפצו של החפץ".

ואז תגיד המורה: "והחפץ קיבל את חפצו ומאז"...הם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה.

לחצו כאן לשיר "גברת עם כלבלב" -

https://school.kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=100663541#40.550.8.fitwidth

זום-אאוט וזום-אין על דמויות וחוזקות

שיעור מאת דלית שמיר-גלמן, מדריכה ארצית חט"ב ויסודי, כישורי חיים בתיאטרון

שיעור זה מציע "זום אין" לדמויות שהתלמידים מגדירים כמצליחות, על מנת לעורר שיח על חוזקות של הדמויות – ושל התלמידים. התרגילים יתייחסו למרחב שבו הדמויות פועלות, לאופני הייצוג שלהן במחזה ולדרכים שבהן הן גוברות על מכשולים. השיעור מבוסס על הרעיון של "למידה מהצלחות", בהשראת תפיסת הפסיכולוגיה החיובית.

המשגת החוזקות היא משמעותית בהקשר התיאטרוני – הבנה ואפיון של הדמות ועיצובה, וגם בהקשר של כישורי חיים תוך אישיים ומודעות עצמית. שיח על חוזקות יכול לסייע ברגעי משבר קבוצתיים או כלליים, ולהוות בסיס ל"תכנית פעולה" סביב הפקה או פרויקט, שבה כל תלמיד יתרום מחוזקותיו והקבוצה תכיר בחוזקות אלה.

לחצו כאן למערך השיעור -

https://docs.google.com/document/d/1oDY_Ewke1Kea2Ng0iSPwenM0tMzL3vsI5E5i_VTM4GQ/edit?usp=sharing

התמונה מתוך "תיאטרון נוער נוער" מודיעין

בעקבות אירועים קשים שהתרחשו לאחרונה, בחרו מגמות רבות לעסוק בנושאים חברתיים כמו אלימות ותקיפה מינית, יחסי מגדר, דימוי עצמי חרות, באמצעות הוראת המחזה "משחקים בחצר האחורית" ומחזות נוספים.

התלמידים בחרו להגיב לנושאים בדרך שמשלבת את שפה הדיגיטלית והקולנועית עם מיומנויות ביצוע ושפת התיאטרון. בדוגמאות הבאות ניתן להתרשם מההתמודדות עם הנושאים הללו, ומניסיונות מרתקים ליצירת שפה אמנותית אחרת, רלוונטית ועדכנית.

"כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?"

תיכון יד לבוביץ' נתניה, כיתה י"א

מורה: זיטה זינגר

על הפרויקט:

בעקבות מגבלות המגפה שפקדה אותנו והציבה בפנינו אתגרים, מצאנו ערוץ למידה והבעה חדש שאפשר לנו להמשיך וליצור תיאטרון גם בריחוק חברתי. בעקבות לימוד המחזה משחקים בחצר האחורית מאת עדנה מזי"א עסקו התלמידות/ים בסוגיה משמעותית בחשיבותה, הנוגעת בכולנו - אלימות מינית כלפי נשים.

את דעתן/ם ורגשותיהן/ם הביעו התלמידות/ים באמצעות דימויים. בתהליך עבודתן/ם חקרו התלמידות/ים את המחזה ובחרו את דרכן/ם להביע את דעתן/ם, תוך בחירת משפט מפתח, רגש דומיננטי, חלל, מוסיקה וטקסט.

העיסוק בנושא המהותי בחשיבותו היה משמעותי מאוד עבור כולנו. הבנו כי יש להעלות את המודעות ואת הצורך להזכיר לקהילה כולה מהם הערכים עליהם מושתתת חברה מתוקנת, שוויונית ובטוחה עבור כולם.

לחצו כאן -

להנחיות הערכה חלופית - צילום סרטון - לקריאה נוספת בדוקס

https://docs.google.com/document/d/1yT0pH9NL9RWqF7RLdCQTwLqnC4YVjJTFJrfMnDg9lOg/edit?usp=sharing

טופס ב forms - לקריאה נוספת:

https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSdk_lz1SQAxJVNhRIogq2RETTysJisCqm1Cyrd5cTzCoXtUew/viewform

תוצרי הפרויקט

מגמת תיאטרון, כיתה י'ב, גמנסיה הרצוג חולון

מורות: מיקי מרמור, עירית בנדק ודנה אתגר

על הפרויקט:

באין תיאטרון גייסה המגמה את המדיה כבמה, את הטיקטוק, הפודקסט הכתיבה והשירה לאמירה אומנותית אישית של התלמידות/ים בנושא. ההנחיה: תגובה לאירועים האלימים המתרחשים נגד נשים ולמחזות הנלמדים: 'משחקים בחצר האחורית' ו'בית בובות'. מקורות ההשראה היו חומרים שנקראו ונצפו בשיעורים או ברשת, והתגובה צריכה היתה להיות באחד המדיומים של הרשת.

התהליך בכיתה, שכולו התרחש בזום, החל בבחירת המדיום, צפייה בהגשה הראשונה, דיון אודות העבודות שהוגשו בשיעור, תגובות התלמידים, הערות והצעות מצד המורות ושיפור בהתאם.

נכחנו שהשפה בשיעורים השתנתה, למדנו את היתרונות והמגבלות של המדיום, ושפת התיאטרון תורגמה לחוקי המסך. הפתרון לבעיות שעלו - כמו חוסר רצון להיחשף על המסך - היה בשינוי זוויות צילום ותאורה.

בעקבות דיאלוג פורה עם הרכזת החברתית התאפשר חיבור בין תוצרי המגמה וכלל ביה"ס. הרכזת החברתית צפתה בסרטונים, ובשיתוף פעולה איתה ועם המנהל הוסכם על עצירת הלימודים ויצירת שעת חינוך בנושא כאוב זה עבור כלל הכיתות, שבה סרטוני המגמה הם 'התוכן המרכזי'. בכיתות מסוימות תלמידי המגמה גם דיברו על הסרטון שלהם.

היכולת ליצור בתקופה שבה הדמימו את היצירה בתיאטרון ובשאר אומנויות המופע, לתת ביטוי/עמדה אומנותית אישית של תלמידות/י המגמה בנושא חברתי ולהשפיע על המערכת הבית ספרית ועל התלמידים בנושא שבחרנו משום שהוא חשוב ומעבר לכל ויכוח - היו חוויה מלמדת ומחברת.

להמשך קריאה לחצו כאן -

https://docs.google.com/document/d/1eRXceDRGNZyb-NOSXa_B2StB8sr1rjwkP6UvOccKLC8/edit?usp=sharing

תלמידי תיאטרון, כיתה יב. בי"ס מקיף השלום דנון, שייח' דנון.

מורה: אימאן סלימן.

על הפרויקט:

הרעיון למיצג של אלימות נגד נשים בביה"ס נולד לפני כחמש שנים.

בליווי של מוזיקה מהרמקולים של בית הספר מיקמנו את המיצג על המדרגות בכניסה לבית הספר. בהפסקה התלמידים עברו וצפו בתמונות שונות של אלימות נגד נשים ובכך יכולנו להעביר מסר תיאטרלי שהאלימות היא חלק בלתי נפרד מעולמו של כל אחד ואחת בקהל הצופים וזה נושא שמעסיק את כולם.

השנה תלמידי תיאטרון מכיתה יב העבירו מסר חשוב, במיוחד, לאחר רצח ופאא עבאהרה מעראבה באמצע היום ובאמצע הרחוב. אנחנו רוצים להעביר מסר: להפסיק את שרשרת האלימות הבלתי פוסקת בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית בפרט.

כל שנה אני יוזמת את המיצג, ובכל שנה אני משנה משהו, מוסיפה, מורידה. תגובת הקהל היא - כמה זה קשה, כמה אלימות יש בעולם, ואנחנו רוצים להראות זאת באמצעות התיאטרון.

כיתה י'. מגמת תיאטרון עתיד רזיאל הרצליה

מורה: גיא סלמן

עבודתה של קטיה גולדין: "ניקוי עצמי"

על הפרויקט:

במסגרת הלמידה על מקור התיאטרון חשפנו את התלמידים לפולחנים ולטקסים שונים וניסינו לחקור את הקשרים בינם לבין רכיבי התיאטרון, ובעיקר שמנו דגש על הקשר בין האדם היוצר לבין הקהילה שלו.

לאחר מכן שלחנו את התלמידים ליצור ״פולחן אישי״ כאשר ההנחיה הייתה לחשוב על משהו שמעסיק אותם בחיים וליצור סביבו טקס שבסופו יהיה שינוי בעולם.

התוצרים שהביאו התלמידים בסרטונים המצולמים היו מרגשים וחכמים. לאחר מכן, בכיתה המשכנו את השיח על יצירה ועל הכוח שיש בה בכדי ליצור שינוי במציאות של הקהילה בה אנו חיים.

לחצו כאן להנחיות-

https://docs.google.com/document/d/1Agf09HRfUOyT5qGp_ihNNfVevTf7dUWrbZyVYfss7N8/edit?usp=sharing

גם השנה ניתנת ההזדמנות למורים להיפגש במסגרת של קהילות מורים לתיאטרון. מנחי הקהילות הם: ענת קרטס, אושרית רז חנין, מיקי גיאת, ניצן הלביץ, אורנית קשת, מיכל פלח, בן הכט, דלית שמיר גלמן, רותי בן דור וליעד בנימין.

אנו רואים חשיבות עצומה ורווח גדול למורים הנפגשים באופן קבוע. עבור המורים זוהי חממה או סוג של מעבדה, במהלכה הקהילה מאפשרת להתמודד עם האתגרים ולפתח יחד יכולות מקצועיות. כל קהילה מוצאת את הדרך ללמוד באופן מתמשך את מה שכל מורה מבקש - כיצד להתחדש ולחדש. הקהילה מאפשרת לחקור ולדעת עוד על המקצוע ועל הדרכים ללמד את המקצוע. המפגש הקבוע עם עמיתים ועמיתות למקצוע מייצר תחושת שותפות, תוך יצירת דיאלוג תומך, מפתח ומעורר מוטיבציה. כמו כן, הקהילה מאפשרת לבחון סוגיות ואתגרים ולהבין עד כמה חשובה הסינרגיה. האינטראקציה היוצרת שלם שגדול מסך חלקיו.

זוהי הזדמנות להודות למנחי הקהילות על הנחייה והליווי.

התמונה מתוך המפגש הראשון של קהילת מורים חט"ע וחט"ב- ירושלים

בהנחיית בן הכט ודלית שמיר-גלמן

פורטל הנועד לצרכי עדכון והעשרה. הסביבה העדכנית משמשת את המורים לתיאטרון בעדכונים קבועים ושוטפים. המרחב כולל את תכנית הלימודים, אוגדנים, קישורים במרחב המחליף את אתר המפמ"ר. בקטגוריה משולחן המפמ"ר. כמו כן, המרחב מציע למורים חומרי הוראה, מאמרים, קישורים לשיעורים ועוד.

למרחב הפדגוגי לחצו כאן -

https://pop.education.gov.il/tchumey_daat/theater/

ערכו וכתבו:

דלית שמיר גלמן - מדריכה ארצית חט"ב ויסודי, כישורי חיים בתיאטרון

אביטל וייס אקשטיין - מדריכה ארצית חט"ב ויסודי

אירנה שולמן - מדריכה ארצית, פדגוגיה דיגיטלית

תודה מיוחדת למיכל גפנר, מדריכת מחוז דרום, על ההגהה והסיוע